1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. המעניינים ביותר

סיכום שנה: כבר לא בושה לדבר על פגיעה בתוך המשפחה

מה מרגישים כשמראיינים חתן טרי, אלמן שמאורס לאחותה הרווקה של אשתו? חסיד שמעצב אופנה נשית, רוחל'ה קרויס, נשות טראמפ בישראל, פגיעה בתוך המשפחה. כל אלו ועוד - רגעים שמרכיבים את 'לובי נשי' של 'בחדרי חרדים'
שיפי חריטן, ד' תשרי תשע"ח 24/09/2017 10:56

תמונה תחתונה: יונתן זינדל/פלאש90 קרדיט תמונה תחתונה: יונתן זינדל/פלאש90



אז מי את ומה את עושה בדיוק ב'בחדרי' כבר שנה שלישית? שואלים אותי לא מעט. ובכן, סוף שנה זו הזדמנות נהדרת לספר על עצמי בצורה מסודרת.

אני מתגוררת בעיר אלעד. נשואה לארלה ואמא לשלושה ילדים מדהימים – מתנות יקרות מפז שקיבלנו מבורא עולם. גדלתי בעמנואל כבת ששית מתוך שמונה ילדים – ארבעה בנים וארבע בנות. ארבעת אחיי אברכים יקרים ואני מעריצה בזכותם את כל לומדי התורה באשר הם. בעקבות מילוי תפקידי בתקשורת, אני משדרת לא מעט חספוס ואסרטיביות. מחוץ לשעות עבודה איני צורכת אמצעי תקשורת ומנסה להרחיק את ילדיי כמה שיותר – כדי שיישארו מוגנים. הילדים שלי חושבים שאני עובדת במקצוע חשוב כי אני עוזרת לאנשים, הם רק לא יודעים שכל כך הרבה פעמים אני רק רוצה לעזור – ולא באמת מצליחה כי לא הכל תלוי בי. יום יבוא והם יבינו שהעולם קצת יותר אכזרי ממה שהאמא הפולניה שלהם הכירה להם.

במקצועי, כאמור, אני עורכת את מדור הנשים פה ב'בחדרי חרדים', הקרוי 'לובי נשי'. הוא מאגד תחתיו את כל תחום המשפחה, ויש הרבה פולמוסים אודותיו, בעיקר בנושא מגדר. אם נכנסתם למדור בוודאי נתקלתם ב'אזהרת הצפייה' שמופיעה בו לגבי תמונות נשים. כפי שאני אומרת בכל מקום: המדור שלי פונה לכל הנשים באשר הן, ו'בחדרי' הוא לפני הכל אתר חרדי, ולכן כל מי שנכנס לאתר הזה צריך לקבל את המידע על כך שבכתבה הבאה הוא יפגוש חומר נשי בתוכן או בתמונות, אז כן, יש אזהרת צפייה ואני חושבת שזה הכי מכבד.

היה לי קשה מאוד לסכם עשר כותרות שעשיתי במהלך השנה האחרונה, ולא כי יש כל כך הרבה כל יום, שזה פשוט כמו לשאוב מים מאוקיינוס. את השנה שלי התחלתי באיחור יחסי, לאחר שהחלמתי מפציעה ברגל ונעלמתי למספר חודשים. את מקומי החליפה במקצועיות, מלי אברהם שהפליאה בכתבות נהדרות. מקווה שתיהנו מהרגעים שבחרתי.



לאחר חודש: נועם התארס עם אחות אשתו ע"ה

סמוך לחודש אלול לפני כשנה, הגיעה בשורה שהרטיטה לבבות. נועם כהן התארס עם גיסתו רחל. זה היה סיפור שאין דרך להישאר אדישים אליו. חודש וחצי קודם לכן, נפטרה אסתר רינה ע"ה בגיל 23 בלבד, לאחר שלקתה במחלה קשה מאוד ונפטרה תוך זמן קצר, לא לפני שבעלה מתחנן בפני עם ישראל בכל דרך אפשרית, אנא בקשו רחמי שמים על אשתי ואם בנותיי. כאמור, נועם התארס עם אחותה הרווקה של אשתו שלקחה על עצמה להיות אם אחייניותיה הקטנות. זמן קצר לאחר מכן הם נישאו בשעה טובה, ובראיון ראשון שהעניק ל'לובי נשי', סיפר על השמחה לצד הכאב ועל האופן שבו נעשה השידוך ככל שידוך לכל דבר ועניין.

הזוועה: כך נראית פגיעה בתוך המשפחה

אחוז גבוה של ילדים נפגעי עבירה, מכירים את התוקפים שלהם היטב. עשרות אחוזים ממקרי התקיפה הם בסביבה הקרובה של הילד. ארגון 'עמודים' הוציא סרטון תדמית מזעזע ובוא תיאור של משפחה שמתרחשת פגיעה בתוך המשפחה, פגיעה של אח באחותו, דבר שמערער את הבית כולו והופך לכאוס אחד גדול. מטרת הסרטון היא לשים סוף לשתיקה, די לפגיעה.

אני גאה לעבוד באתר ששם לעצמו מטרה לדבר על כל הנושאים החמורים האלו שהיו די מושתקים במגזר החרדי, ובזכות שיח בנושא בכל צורה אפשרית ובהכוונת רבנים, סייענו לניקוי אורוות שמתרחש בשנים האחרונות.

האיש מאחורי הפתגם היומי זקוק לתפילות

הסיפור של מאיר סבג התרחש בעודי בחופשת מחלה ארוכה. מלבד הפרטים שידעתי, את התוכן כתבה מלי אברהם. כמעט כל אחד מכיר את 'הפתגם היומי' המעודד, אותו משפט מקורי שמצליח להעלות חיוך על שפתותינו גם בבוקר עמוס ואפרורי, אבל רק מעטים יודעים שמחבר הפתגם הינו מאיר סבג, אברך פשוט הליכות, בן 40 מבני ברק, אב לשבעה. בחודש חשוון האחרון תקף אותו חיידק אלים והוא שכב בבית חולים משותק בשתי רגליו, משם המשיך להפיץ את הפתגמים. אין ספק כי האנשים המקסימים כדוגמתו, נותנים תחושה טובה שיש לנו עולם טוב יותר ממה שנראה בחוץ.

מדהים: עורכת המגזין השבועי של הפלס שוברת שתיקה

אחד הסיפורים שהסעירו את השנה האחרונה הוא הפגנות 'הפלג הירושלמי' וגולת כותרת הסיפור היתה מעצר בכירי עיתון ה'פלס', עיתונם של אנשי 'הפלג'. באופן יוצא דופן פרסמה נעמי צוובנר, עורכת המגזין השבועי של העיתון, טור מפורט ובו היא עונה על השאלה מי אשם בכל המצב ומדוע כולם שותקים.

אני חושבת שלראשונה ראיתי התגייסות כל כך נחרצת של דמות נשית חזקה, ובעיקר חזקה מאחורי הקלעים, במקום שבו אפילו שם אישה כותבים רק בראשי תיבות, וכל שכן אין מאפשרים לנשים לצאת לקדמת המערכה. הפעם דמות נשית היא זו שאחזה את הכלי היחיד שנותר לה, המקלדת, ופשוט ירתה חיצי אש לכל עבר, מבלי לפחד מאף אדם ובוודאי שלא ממאה ואחד עשר הטוקבקים שהטור שלה הביא רק אצלנו ב'בחדרי'.

בערי גליק - החסיד שמעצב אופנה נשית – אופנה

אין ספק שלקח לי זמן להאמין, ויחד עם זאת לאמת את הפרטים על התופעה הנדירה הזו ששמה בערי גליק. חסיד ויז'ניץ אמריקאי, בעל מבטא אידישאי כבד, פאות מסולסלות ולבוש חסידי על כל המשתמע מכך ועיסוקו... עיצוב אופנת קיץ לנשים. כן, מה שקראתם. אופנת קיץ גם לנשים גויות, ואתם יכולים לתאר לעצמכם שאין מדובר בשמלות ארוכות ושרוולים שמכסים את המרפקים. זאת אומרת, חלק גדול מהעיצוב כלל פרטי לבוש מינימליים ביותר.

הוא בסך הכל בן 30, אב לחמישה ילדים ומחזיק את משרדו בשכונה חסידית בבורו פארק. בתקשורת האמריקאית לא ידעו ממש איך להכיל את דמותו של גליק, שתוארה כדמות הכי חסידית שיכולה להיות – ללא קשר מינימלי לאופנה, ובוודאי שלא לאופנה נשית. הרקע היחיד שאפשר לקשר קצת בין גליק לאופנה הוא העובדה שסבתו ניהלה חנות בדים במשך 30 שנה וגם אמו מוכרת בגדי נשים – בגדים צנועים בלבד. במשפחה המורחבת לא יודעים בפירוש במה הוא עוסק, וגליק אינו מרגיש חטא לעבוד בתחום שהכניס לו הרבה כסף.

בכותרת הזו ראיתי ניצוץ חדש של אומץ ותופעה שלא נראתה קודם במגזר החרדי.

הרב שמעודד אברכים עובדים: "כדי לחנך טוב את ילדינו, צריכים כסף"

בכנס לנשי 'אחוות תורה' אמר המייסד, הרב דוד לייבל: "לא פשוט לפרנס היום משפחה עם חמישה ילדים. עניות זו קללה שכתובה בתורה. בדור שלנו, כדי לחנך טוב את ילדינו, אנחנו צריכים כסף וזה לא בושה לומר את זה. נשים שצריכות ללמוד תואר לפרנסתן, צריכות ללמוד במקום מפוקח על ידי הרבנים, מתוך צניעות ותחת גדרי ההלכה ומשם להתקדם לעבודה שתצליח לפרנס בצורה מכובדת את הבית ובכך לאפשר לבעל להתפנות יותר ללימוד גמרא".

האייטם הזה היה עבורי נקודת ציון עבור אנשים שהבינו דבר או שניים על החיים, וכעת מקבלים גם גושפנקא מגבוה, מה שנקרא. הגיע הזמן לומר שזו לא בושה, ולא, אנחנו לא הולכים לעבוד כדי להגיד אחר כך לאחים החילונים שלנו: "תראו, גם אצלנו עובדים". ממש לא. אצלנו לפני הכל מבקשים ללמוד תורה, אלא שיש כל כך הרבה אנשים שמסיבות שונות אינם מסוגלים לכך, שעליהם לצאת לעבוד, גם אם זה לא רק לשם פרנסה, אלא לשם תעסוקה ותחביב. נכון, אסור לזנוח שיעורי תורה וניהול בית ערכי על פי התורה, אך אין הדבר סותר את היציאה לעבודה. טוב שמישהו אומר את זה בצורה כה ברורה ובפרהסיא.

חרדית שברה שיא עולמי: 11 לידות בניתוחים קיסריים

אם ירושלמית בת 43 מהעדה החרדית ילדה את ילדה ה-11, וכמו כל העשרה הקודמים - גם הוא נולד בניתוח קיסרי; הפרוצדורה בוצעה במרכז הרפואי "מעייני הישועה" בבני-ברק. פרופ' קפלן סיפר בראיון ל"דוקטורס אונלי": "הניתוח הקיסרי ה-11 שעברה אותה אישה נמשך 20 דקות. הוא בוצע בהרדמה ספינלית לא רגילה, שכן האם קיבלה גם אפידורל, מחשש שאם מאיזו סיבה בלתי צפויה ההליך יימשך שלוש שעות, שהכל יעבור בשלום. ננקטו אפוא כל אמצעי הזהירות הנדרשים".

לדבריו, הצוות התגבר על הידבקויות כתוצאה מהניתוחים הקיסריים הקודמים, והתינוק הגיח לעולם בהצלחה במשקל של כ-3 ק"ג. פרופ' קפלן הדגיש שככל הידוע לו מדובר בשיא עולמי של מספר לידות קיסריות על-ידי אותה אישה. "כבר נתקלתי קודם לכן בנשים שלהן היו 7 ו-8 לידות קיסריות, אבל זו הפעם הראשונה שהגענו ל-11", אמר.

טוב, אין לקחת מהסיפור הזה עצות לכאן או לכאן. יש שיראו את הכותרת הזו כהעצמה נשית, אך כפי שכבר יצא לי לראות באחת מקבוצות הפייסבוק, כעסו עלי ששייכתי את הכתבה הזו לקטגוריית העצמה נשית ב'לובי נשי', משום שמדובר באישה שמסכנת את עצמה והדבר חמור מאוד.
מי אני שאשפוט? עניין שלה מול הקב"ה. אני רואה זאת ורק חושבת לעצמי שהייתי שמחה לשבת איתה פעם לשיחה, להבין איך נראה היום שלה וכיצד היא מרגישה אחרי כל כך הרבה ניתוחים. רק בריאות.

המורה הערביה לעברית שהפכה את המדינה

מי לא הכיר את שמה של ג'יהאן גאבר? מורה חמודה שפיתחה שיטה מיוחדת ללימודי עברית, כשהיא נעזרת בשירה ובדרבוקה גאבר צילמה סרטון קצר כשהיא שרה לילדים בכיתה את השיר 'גשם גשם מטפטף', ותוך כמה שעות הוא הפך לוויראלי בצורה שכמעט גרמה לה לרדת למחתרת. תוך שעות ספורות צפו בו אלפים והחלו לעשות לו דמויות וחיקויים שונים – כשדמותה של המורה החמודה ניצבת מבוישת במרכז.

היא כלל לא העלתה על דעתה שהסרטון הזה יגיע לכל כך הרבה מקומות, עד שגם תינוקות בני יומם ידעו לשיר 'גשם גשם מיטפטף'. במשך מספר שבועות התופעה החברתית הזו סחפה את כולם אחריה בכל מקום אפשרי, כולל חתונות חרדיות. היא נמוגה כפי שהיא התפרצה לתודעה שלנו. בהמשך פרסמה המורה שיר נוסף ששרה לילדים, אך כמו שאומרים, על בדיחה לא חוזרים פעמיים, ואכן הסרטון כבר לא תפס.

ביקור נשות טראמפ בישראל

אי אפשר לסכם שנה מבלי לדבר על ביקורו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, בישראל. טראמפ שהגיע לביקור מיוחד שכלל אנשים קרובים ובעיקר שתי נשים משמעותיות בחייו, מלניה ואיוונקה, זכה לכותרות באלפים, וכל כותרת שנשאה את שמן של הנשים, הכניסה טראפיק גבוה במיוחד.
שתי הנשים לבית טראמפ ידועות בסטייל ובחוש האופנתי שלהן, וכולם עקבו באדיקות אחר הלבוש, שפת הגוף והדיבור שלהן.

פולמוסים התנהלו סביב לבושה הצנוע והמכבד של מלני טראמפ, אך רבים הסבירו את העובדה בכך שהיא אשת ציבור והמעמד מחייב. נערכו השוואות מדי שעה על ההתנהגות והלבוש שלה מול שרה נתניהו שהיתה צמודה לבעלה כל זמן הביקור.

נרשמו אנקדוטות מביכות כשטראמפ ביקש לאחוז ביד רעייתו ולצעוד עמה על שטיחים אדומים וזו העיפה לו את היד בלי להתבלבל. יש שאמרו שנמאס לה מחיים ציבוריים ויש שאמרו שהם מרגישים כה בנח זה עם זו עד שאינם צריכים לשחק הצגה מול קהל. אין ספק שהיה מדובר בשבוע עמוס, מעייף, מלא צפייה בסרטונים ובתמונות ובעיקר הרבה קנאה על כך שרק נשים כמו איוונקה ומלניה טראמפ יכולות לרדת ממטוס אחרי כמה שעות טיסה כשהן מסורקות כראוי, לבושות בגדים מגוהצים ונראו כאילו קמו עכשיו משנת יופי.

רוחל'ה, להתנהגות שלך קוראים כפיות טובה

כמו צרכני תקשורת רבים, צפיתי בחודש אב האחרון בתמונתה של רוחל'ה קרויס מנופפת בדבקות בדגל אש"ף. האירוע התרחש במהלך מהומות במאה שערים, במהלכן נפנפה קבוצת נשים מקומיות בדגלים - ביניהן, כאמור, רוחל'ה קרויס. כן כן, אשתו של יואליש - המוכר לנו היטב.

צפיתי בתמונתה - מבטה אחוז אמוק, וידה מנופפת בעוז. ניסיתי להבין מדוע אני מתמלאת זעם, עלבון, ותחושות גועל. טוב נו, לא עלבון. מי נעלב מאנשים כאלו? תחושות גועל זה הביטוי.

לא ציפיתי לכזו כפיות טובה. משתמשים במדינה מתי שנוח וכשלא, מוציאים את הדגל מהכיס של החלוק?

ובכן, זהו חלק מטור שלי על רוחל'ה קרויס, שגרם להדים רבים, כולל אדם אנונימי שטרח לחפש בספר טלפונים את מספר הטלפון שלי בבית כדי להתקשר ולהביע את דעתו על הדברים. זו אחת התגובות הכי מושקעות שקיבלתי אי פעם. האיש, תושב שכונה חרדית בולטת, אינו בעל גישה לאמצעי אינטרנט כזה או אחר, קיבל לקרוא את הכתבה ולא ידע איך להשיג אותי כדי להגיב. היה מפליא לקבל שיחה הביתה (מי מתקשר אלי לשם בכלל?) הוא הודה לי על הדברים, לעומתו כמובן היו מי שתקפו ללא רחמים – וזו זכותם. אגב, לפיכך קוראים לזה טור דעה, שבו אני יכולה להביע את דעתי.

אין ספק שכמו בפסקה שרשמתי על ה'פלס', גם כאן יש עלייה בדרגה מבחינת מלחמתם של אנשי מאה שערים בכל הנוגע לציונות. נשים מלאות עוז שעומדות מול גברים ופשוט מפגינות – לא ראינו כדבר הזה. מה זה אומר? אולי ימים יגידו.
מעוניינת לשתף אותנו בתוכן מעניין? שלחי לנו הודעה בוואטסאפ - 0583288642




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
;