הרב'ה שלי, ר' חיים • ירח טוקר נפרד בדמעות

היה זה לפני למעלה מעשר שנים. כתלמיד ישיבת ''חברון כנסת ישראל'' בשכונת גאולה הוצע לי להצטרף, על חשבוני, לנסיעתו של ראש הישיבה הגאון רבי חיים סרנא יחד עם משלחת רבנים וראשי ישיבות להקמת המצבה על קברו של רבי ישראל מסלנט, כאשר במסלול הנסיעה היו גם ליטא, וילנא, סלבודקא. קבר החפץ חיים בראדין, ציונו של רבי חיים מוולאזין ועוד גדולי עולם מהדור ההוא שבליטא.

אני לא חושב שהייתה לי את הפריבילגיה הן כתלמיד בישיבה והן כצאצא למשפחות גדולי עולם מליטא, לפספס מסע היסטורי שכזה. ואכן יחד עם חבר נוסף מהישיבה, יצאנו למסע הרוחני הנדיר והבלתי נשכח יחד עם ראש הישיבה, ר' חיים זצ"ל.

מי שזכה להכירו, ידע והכיר את גאונות פשטותו. את כוסות החד פעמי שנטל מהישיבה לצורך השתייה בביתו מעת לעת, היה סופר אחד אחד, כדי לשלם עליהם לאחר מכן לקופת הישיבה. את הצניעות שבה חי למרות האימפריה העצומה שהקים במו ידיו, קשה, קשה לתאר.

"המזוזה שלנו עדיין כאן!"

במהלך הנסיעה היו אינספור רגעים מרגשים, החל בנאומו המרטיט מעל ציונו של רבי ישראל מסנלט, אמירת הקדיש המצמררת על קבר אחים של קהילה שלמה שנטבחה ביער חשוך אי שם, בערבות ליטא, דברי התורה והשיחות בנסיעות הארוכות בהן נסענו באוטובוס, וכמובן התפילותיו על קברי הגאונים.

שני רגעים מהמסע, היו בעבורי בלתי נשכחים, האחד מהם ביקור בבית שבסלבודקא אשר בו גדלה רעייתו הצדקנית ע"ה, אני זוכר שבעלת הבית הגויה סירבה להכניסנו ואמרה כי היהודים הם גנבים. ר' חיים הצטמרר כולו והצביע לה על דלת ביתה, שם ניכר היה הסימן של המזוזה שהוסרה מן הדלת בימי הפוגרומים בליטא ונלקחה יחד עם יושבי הבית. "איך את מעזה, המזוזה שלנו עדיין כאן?".. זעק לעברה.

לבסוף נכנסנו, אני חושב שהיו אלו כמה לירות שסיפקו את הסחורה, אך הזעזוע הזה מהמזוזה החסרה ותגובתו הרטיטה את כולנו והמחישה מה באמת היה כאן בליטא לפני כמה עשרות שנים בלבד. הרגע השני שנטלתי עמי מהמסע הבלתי נשכח, היה טקס ברית מילה שקיימו שם לנער יהודי בגיל בר מצווה. ראש הישיבה, ר' חיים זצ"ל אמר את הברכות "ברוך הנימול" וההתרגשות שהייתה לו אז, זכורה בי כיום.

החברונער שיזכר לדורות

אני זוכר באחד הניתוחים שהיה אמור לעבור בחו"ל, קרא לתלמידים בביתו, הוא היה חלש והתקשה להאמין שייצא מהניתוח חי. המילות שאמר לנו, היו מעין מילות פרידה, התחושה הייתה קשה, אבל בחסדי שמים הוא שרד את הניתוח ההוא, וגם את הבא אחריו, והמשיך להרביץ תורה לתלמידים הרבים.

את דמותו של ר' חיים, ראש הישיבה זצ"ל ניתן לתאר באינספור זוויות, כל בוגרי הישיבה נזכרים בו בחיוך על שפתם, הוא היה דמות מהדור הקודם, דמות של ראש ישיבה שניתן היה להכיר רק מהספרים. אדם שחזר על נאומיו מאות פעמים כדי שיתחדדו אצל תלמידיו, "האוכל בשוק פסול לעדות, איך אפשר לאכול במסדרונות הישיבה, אתם ישיבע מאן" היה זועק בפנינו בהיכל הישיבה. צעידותיו במסדרונות הפנימייה כאילו היה ר"מ פשוט כאשר ביקש להעיר את התלמידים לתפילה בבוקר, נשמעות לי גם כעת.

אבל הזיכרון העיקרי, הוא דמותו אשר היוותה לנו דמות מופת של ראש ישיבה, איש צדק ואמת, והאיש עליו אפשר להגדיר יותר מכל את המונח, חברונאי. הוא החברונער שייזכר לדורות, ראש הישיבה זצ"ל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!