פקח, מי שלח אותך? • גם השרים לא יודעים

עשרה ימים חלפו מאז הפרשה המבישה של הביקורות בישיבת 'בית שמעיה', ועוד חמישה ימים מאז כינוס המחאה הגדול במוצ"ש, ועדיין ממשיכים 'התותחים' לרעום, וקרבות ניטשים בין המשרדים, בתקווה למצוא את האשם.

בתחתית השורה, מסקנות מוצ"ש הושלכו לסלסילת האשפה: הפקחים ממשיכים לבקר בישיבות, שום נהלים לא עודכנו - ועולם כמנהגו נוהג. הכנסת קצת הזדעזעה, אפילו היו"ר רובי ריבלין גינה בחריפות את התנהגות הפקחים. אבל באופן מעשי? דבר לא השתנה.

אמש (רביעי) החלטתי להפוך לרגע לבלש משטרתי ולחשוף אחת ולתמיד את זהות האשמים בפרשת הפקחים.

ישבתי במזנון הח"כים, שוחחתי עם כמה וכמה אישים, חלקם ממשרד החינוך ואחרים מהאוצר. בין לבין קראתי בעיון פרוטוקולים של נאומים בכנסת, חפרתי ב'גוגל', והגעתי למסקנות אותן אפרוש בפניכם.

ברשותכם, נתחיל מהסוף. נסו לפגוש את סגן שר האוצר, איציק כהן, ולשאול אותו שאלה סתמית: 'מי אחראי לביקורות'? אחר-כך, פגשו נא את סגן שר החינוך, מנחם אליעזר מוזס, ותשאלו גם אותו את אותה שאלה.

ספרו לי מהן התשובות אותם קיבלתם, והאם הן זהות...

משהו נורא קרה לנו ב'יהדות החרדית'. מתברר, שסגני שרים מתאהבים בשרים שמעליהם. אצל ליצמן, אגב, נראה לי שקרה בדיוק ההפך: נתניהו התאהב בו. נסו לדבר עם מוזס, או אפילו עם אחד מאנשיו/יועציו/דובריו/אנשי לשכתו, ותשמעו עשרה טון של שבחים לשר החינוך, גדעון סער. מלך ישראל, אין כמוהו, אוהב החרדים. הכול בזכות מוזס, כמובן, אבל לא זה מה שמשנה. עכשיו תעצרו ליד איציק כהן, תשאלו אותו על שטיניץ, ותשכפלו את התשובות הקודמות.

אני מאמינה שגם סער וגם שטייניץ הם שני האנשים הכי טובים בעולם, הכי מוכשרים בעולם, והכי 'משוגעים' על החרדים, על התורה ועל לומדיה.

אבל איך, למען ה', הפכו הסגנים שלהם לרבי לוי יצחק מברדיטשב בתוך לילה?!,

היחצ"נים מצקצקים: אמרנו לכם,

אבל נתחיל מבראשית.

היו הייתה 'פרשת המתמידים', שלא נשחזר כאן את פרטיה המבישים. מאז, הוחלט אצל מי שהוחלט, שצריך להקשיח נהלים ולעשות סדר בעולם הישיבות. דין 'ארחות תורה' כדין ישיבה 'מזייפת', ולמרות שכל ילד יודע שאצל מנהל ישיבת 'ארחות תורה', ר' יעקב ורז'יבינסקי, המילה זיוף לא תישמע גם בצחוק, את הפקחים זה ממש לא מעניין. הם סופרים כמו רובוטים.

מאז ועד עצם היום הזה סובל כל עולם הישיבות, בבחינת מי שרימה, לא רק לקח מכספי עוגת התקציב של הישיבות והקטין תקציב לכל תלמיד, אלא גם גרם לנזק תדמיתי ולהפרעה לכל מהלך הלימודים בישיבות הגדולות. כל זאת, מלבד קילוגרמים של חילול ה'. אגב, השמועות מדברות על כך שלכל נאשמי פרשת המתמידים 'שלום', וה' יודע איך ובזכות מי.

כשהתחילו 'הצרות', השחיזו העיתונאים החרדים עפרונות והטילו את האשמה על שר החינוך, גדעון סער. הימים ימי שבת סגנו הקודם, מאיר פרוש, במשרד. אהדה גדולה לא זרמה בין שני האישים (ולא משנה באשמת מי, אם בכלל יש אשמים). אם שר החינוך מסוכסך עם החרדי שבמשרדו, משמע שהוא 'אויב החרדים'. קחו לידיים עיתונות מאותה תקופה ותקבלו דמות מושחרת של שר חינוך שונא חרדים, דת, יהדות, תורה ולומדיה.

בשלב מסוים קרו שני אירועים היסטוריים במשרד החינוך. הראשון - כניסתו של הסגן החייכן מוזס למשרד, ובהמשך - כניסתם של כמה וכמה יועצים מתנדבים ושאינם מתנדבים, כדי לייעץ לסער איך להיחלץ מביצת השנאה של התקשורת החרדית.

ישבו וחשבו: הנה התגלגלה לידינו הזדמנות פז, בואו ננצל את השינוי בלשכת הסגנות כדי לומר: רבותי, מעכשיו שינוי יחס ותדמית במשרד החינוך. זה הלך יופי, העיתונאים בלעו, וסער באמת שינה כיוון. כלומר, לא באמת שינה, גם קודם לכן היה 'בסדר', אבל כבר לא סימנו אותו.

סער נשם לרווחה, מוזס המשיך לחייך, כולם הצטלמו עם כולם ובא לציון גואל - ולבתי הרבנים ביקורים של שר חינוך. "אוהב התורה ולומדיה", של הגר"ע היווה רק את סגירת המעגל לגל המיתוג מחדש.

אבל אויה, מה לעשות והפקחים ממשיכים להציק בשטח. שוב ושוב מעמידים בחורים לקיר, תופסים ישיבות עם תפוסה חסרה, והופכים לסיוט של כל ראש ישיבה.

כאן נכנסו עיתונאים חרוצים לתמונה וסימנו מטרה חדשה. מעתה, לא סער אשם, רק עמוס צאיידה אשם. יש מי שדאג, אגב, להעביר את החומר המתבקש, ועיתונאים, כמו שכולנו יודעים, אוהבים 'חומר', בפרט אם הוא עסיסי.

ישב צאיידה במשרדו עם הכיפה שעל ראשו וקלט ביום לא בהיר אחד כי נבחר להיות השה לעולה. לא דה-הרטוך קבע נהלים מחמירים, לא החשכ"ל הקשיח עמדות בשל פרשות מבישות - הוא (ולא אחר) זה שעושה את כל הצרות לחרדים וללומדי התורה. הוא חש מתוסכל, אבל כשאתה על הכוונת של העיתונאים, אבוד לך ולא חשוב מה תגיד.

לפני מספר שבועות, במפתיע, החלו להסתנן שמועות חדשות לאוזני העיתונאים. פתאום החליט מי שהחליט לחשוף את מה שהיה ידוע לו זה מכבר: החשכ"ל באוצר, הוא זה שקובע את הנהלים, הוא זה ששולח את הביקורות, הוא האשם. את אנחות הרווחה שנשמעו ממשרד החינוך ועובדיו, שמעו כמעט עד משרדי 'המבשר' בביתר.

אמרנו לכם? - צקצקו יח"צני שר החינוך באוזני כולנו. אמרנו לכם? – צקצקו גם יח"צני הסגן.,

הקלגס הרומאי של גפני ,

עד כאן קצת היסטוריה. מכאן לאירוע מיום שני שעבר, ישיבת 'בית שמעיה'.

זמן קצר לאחר האירוע המביש, החלו להישלח מכתבי מחאה לכיוון המשרדים הרלוונטיים. לא כולם ידעו מיהו האשם האמיתי, אבל פיזרו מכתבים. שיהיה. אחר-כך גם כינסו כנס מחאה מרשים במוצ"ש. תוצאות מעשיות לא היו לו, אבל עשה את הרעש הדרוש. לפקחים, אגב, עדיין שלום, והם ממשיכים להסתובב בכל רחבי הארץ, כאילו דבר לא קרה. על הוראות חדשות הם לא שמעו.

ומה באשר ל'חשודים' הפוטנציאליים, משרדי החינוך והאוצר?

ובכן, זה הולך ככה. ראשון נטל יוזמה שר החינוך, גדעון סער. למרות שהוא סבור שהנושא אינו באשמתו ובאחריותו, הרים טלפון לחשכ"לית הראשית עבאדי, וגער בה על התנהגות הפקחים. הגיע הזמן שתרעננו נהלים, אמר לה ורץ לדווח לתקשורת החרדית.

במשרד האוצר החליטו לשמור על שתיקה.

שלושה ימים חלפו, וצעדים החלו להינקט. אך בעוד יו"ר סיעת ש"ס, אברהם מיכאלי, שיגר מכתב חריף למשרד האוצר - באיגוד הישיבות מעדיפים לשגר מכתב חריף ל...עמוס צאיידה. "פטר את המפקח החצוף", הם אומרים לו, כאילו המפקח החצוף עובד אצלו באגף הישיבות שבמשרד החינוך. אגב, בעוד משרד החינוך שוכן במרכז ירושלים, שוכן אגף הישיבות קרוב יותר למשרד הדתות, באזור כנפי נשרים.

בחשכ"ל נבהלים, מבטיחים לשגר מכתב התנצלות, אבל הוא עדיין לא נשלח. במשרד החינוך ממשיכים לפעול בנושא וסגן שר החינוך בכבודו ובעצמו מגיע לביקור פתע בישיבת 'בית שמעיה'. הוא יוצא בהתפעלות מבית המדרש הגדוש בתלמידים, לא לפני שהסביר לראש הישיבה, הגר"ש אנגלנדר, מיהם האשמים בפרשה ומיהם החפים מכל פשע.

במשרד האוצר עדיין שומרים על שתיקה.

במוצ"ש יוצאים הפוליטיקאים השונים (ישי, מיכאלי, איציק כהן וגפני) בידיים מלאות מכתבים והחלטות, אותם אין להם מושג של ממש למי לשגר הלאה.

לחינוך? לאוצר? ההחלטות מדברות על הפסקת ביקורות לשבוע, אבל במהלך השבוע המדובר, שבו הפקחים והפתיעו את הישיבות השונות כאילו כלום לא קרה, וכאילו מ'בית שמעיה' לא שיגרו תמונות חגיגיות של הכינוס ושל החלטותיו לכל מערכות העיתונים.

במשרד האוצר ממשיכים לשמור על שתיקה.

ביום שני, במהלך נאום תקיף וחד מעל דוכן הכנסת, מספר ח"כ משה גפני על ספר שקרא בילדותו. בספר הזה מסופר על קלגס רומאי שהרע ללומדי תורה והציק להם באמצע תלמודם. בהיותו נער, הבטיח לעצמו שאם יראה קלגס כזה בעתיד הוא "יטפל בו כמו שצריך". הוא כמובן עוד לא תיאר אז לעצמו שיהפוך לח"כ, בטח לא ליו"ר ועדת כספים, אבל עכשיו, כשהוא בתפקיד הרם, הוא אינו יכול שלא למחות בתוקף על העוולה.

ובמשרד האוצר? עדיין שמרו על שתיקה.

רק ביום שלישי, למעלה משבוע לאחר האירוע ושלושה ימים לאחר כינוס המחאה המרשים, התיישב סוף-סוף שר האוצר, יובל שטייניץ, וניסח מכתב התנצלות לראש הישיבה. הוא הבהיר, כמובן, עד כמה הוא אוהב את התורה. ועדיין איש במשרד האוצר לא הודה, באופן רשמי, שהאחריות מונחת לפתחם.

למה לא כתב שטינייץ קודם לכן את המכתב? איפה היה בכל ימות השבוע שעבר? אולי במאהלי המחאה של הדיור. ואולי איציק כהן לא עדכן אותו שהפרשה שייכת לאחריות משרדו? ,

התקציב: 2 או 3 מיליון?,

השיא בפרשה התרחש אתמול במליאת הכנסת, עת התייצב סגן שר האוצר כדי להשיב לשאילתה של ח"כ גפני.

"אדוני סגן שר האוצר, בעקבות ביקורת שנערכה בישיבת 'בית שמעיה' בבני-ברק, באמצע שיעור כללי בפני מאות תלמידים בצורה שאינה מקובלת באף סקטור אחר", פתח ואמר גפני. ואז החל לשאול: מי וכיצד בוחרים את המשרדים המבצעים את הפיקוח בישיבות? ובעיקר, האם האוצר נותן הנחיות כיצד לערוך את עבודת הפיקוח בישיבות. אם לא - מדוע? ואם כן - מהן ההוראות?

סגן השר ניסה להתפתל בין המילים, הדגיש שהוא וגפני נמצאים באותו צד, דיבר בפאתוס על כך ש"נפל דבר בישראל וזה לא פשוט", אבל עשה הכול חוץ מלהודות שהאחריות היא בתחום משרדו.

בשלב מסוים החל להקריא את מכתבו של הגר"ש אנגלנדר, ששוגר...דווקא אל צאיידה. משמע, שבחינוך אשמים. נאמרו המילים בלי לומר אותם בפירוש. "המכתב נכתב בדם ליבו", אמר כהן, והמשיך לקרוא. "במשך כל השנים הנני עומד בראשות הישיבה ואחראי לחינוכה ולהתנהלותה. לא האמנתי שזו ההתייחסות שעלי לקבל מנציגיכם. צר לי".

שמעתם-קראתם את המילה? "מנציגכם". קרי, נציגי משרד החינוך הם אלו שפשעו.

והוא ממשיך להקריא. "אתמול הופיעה ביקורת כנציגי משרד הדתות". כהן עוצר, מסביר ש"הוא כותב דתות", אבל "הכוונה היא לחינוך כמובן".

שמעתם-קראתם? חינוך, לא אוצר חלילה. פעם זה היה בדתות, הרב עדיין אינו מעודכן בשינוי, היום זה שייך לחינוך.

ולמה בעצם הוא קורא את המכתב? מסביר כהן, "אני רציתי שהמכתב הזה יוקרא פה מעל בימת הכנסת, שייכנס לדברי ימי הכנסת".

הוא לא מספר לנו שרק רצה להשמיע את צירוף המילים "ביקורת" ו"משרד החינוך".

אז זהו, שלגדעון סער יש מזל שיו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, הוא אדם חד תפיסה, ועליו קצת קשה לעבוד. "המבקר הוא איש משרד - - -", ביקש מכהן להשלים את החסר.

"משרד האוצר, שמופעל על-ידי משרד החינוך", הבהיר כהן.

גם ל'יהדות התורה' יש אדם חד תפיסה, שעליו קצת קשה לעבוד, וגם הוא התפרץ לדברים.

"אדוני השר, האם זה לא החשב הכללי?" קרא לכהן, ובטעות שדרג אותו לדרגת שר. ליצמן, כידוע לכם, מורגל בדרגה של סגן שהוא בעצם שר.

"כן, כן, אני אסביר, אני אגיע - - -", התקשה כהן לצאת מהפלונטר.

והוא עובר אל פירוט התשובות, "כפי שהוכנו על-ידי אגף החשב הכללי".

ובכן, "המבקרים המבצעים את ביקורות השטח בישיבות הם משרדי רואי-חשבון שנבחרו בהליך של מכרז פומבי", "סך הכל, סך עלות הביקורת בשטח עומד על 2,3 מיליון שקל, המימון – מתקציב משרד האוצר", "המבקרים מקבלים נוהל הנחיות לביצוע ביקורת שטח שהוכן עם אגף למוסדות תורניים, עם האגף למוסדות תורניים במשרד החינוך".,

כולם אשמים ,

אבל שואל השאילתות, ח"כ מחוכם לכשלעצמו, לא ויתר לו. לא, הוא לא רוצה חלילה להתעמת עם סגן שר האוצר, שהרי שניהם באותו צד של המתרס, ובכל זאת "אני מבקש לומר היות ואני גם מכיר את התקציב הזה. התקציב הוא לא תקציב של משרד האוצר, של הביקורות. התקציב הוא תקציב שיורד מהישיבות".

כהן: "אני אמרתי את זה".

גפני: "אמרת שזה בא ממשרד האוצר".

כהן: "המימון הוא מתקציב משרד האוצר".

גפני: "רגע, רגע. אדוני סגן השר. זה שכולנו שייכים למשרד האוצר, אין פה שקל שעובר במדינה שזה לא משרד האוצר, זה אנחנו יודעים".

כהן: "כל המשרדים".

גפני: "כן, כל המשרדים. הכל זה משרד האוצר. הם נותנים את המים, את הקמח, את הלחם, את הדירות. הכל הם. זה אנחנו יודעים. לא זו היתה השאלה. השאלה היתה מאיפה יורד הכסף של הביקורות. התשובה – מהישיבות".

ויש לו גם ראיה מנצחת: "הא ראיה שהיתה שנה אחת שבה מחקו את תקציב הישיבות, נשאר 4 מיליון שקל לביקורות. היה כתוב בספר התקציב. זה מה שאמרתי פה, במליאת הכנסת. זה כמו מישהו שבא לרופא שיניים, ואמר לו: תוציא לי את כל השיניים, אבל תשאיר שן אחת בשביל כאב שיניים. השאירו, מתקציב הישיבות. מחקו את הכל, השאירו 4 מיליון שקל לביקורות. זה יורד מהישיבות. אז זה דבר אחד".

גם מיכאלי, חבר תנועתו של כהן... לא הסכים לוותר. "אדוני סגן השר. אכן, כפי שאמרת, דבר חמור קרה והתגובה של ראש הישיבה היא תגובה מאוד עדינה, אפילו, על מה שקרה שם, ומי שנוכח בשטח – אתה אתנו גם היית, בשטח – ראית כמה הכאב הוא גדול".

"יחד עם זה, אדוני השר, אני לא מבין מי אחראי בסוף על אותם פקחים. כי בהתחלה האשימו את משרד הדתות, אחר כך האשימו את משרד החינוך, בסוף אומרים לי: משרד האוצר. אם שר אחד מגלגל לשני בסוף את האחריות, ובסוף לא נמצא את האחראי, לא נוכל גם לתקן את הנהלים, אלא אם כן נושיב את כל ממשלת ישראל כדי לתקן את הדבר הזה.

"האם אפשר פה להודיע בשם משרד האוצר, האם משרד האוצר הוא זה שיקבע את הנהלים איך הפקחים האלה יתנהגו או לא, או בסוף, שר החינוך, שאני מאוד מכבד אותו, מאוד מעריך אותו, בעקבות הפניה שלי אליו הוא אמר לי חד משמעית, זה לא באחריות משרדו. אני רוצה פה לדעת מול מי אנחנו נעבוד, כדי שהנהלים האלה ייקבעו בצורה מסודרת כדי שתקלה חמורה כזו לא תקרה עוד פעם".

כהן בתגובה: "אני חוזר ואומר שזה מתואם עם משרד החינוך. צריך לבדוק, חבל שמשרד החינוך לא נמצאים פה כי השאלות צריכות להיות מופנות ליחידה המפעילה. משרד האוצר אחראי על החשבים שלו, אבל מי שמפעיל את ביקורת השטח זה המשרד הייעודי, אם זה ברווחה ואם זה בחינוך".

ואם הצלחתם אתם להבין מי באמת הוא האשם, אתם מוזמנים לשלוח אלי תוצאות לתיבת המייל. שכן התחקיר הבלשי שלי, לא העלה תוצאות ברורות, עד כה.

ואם העלה, לא כאן המקום לפרטם...,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!