הענק הסיני - אויב או ידיד?

הפרסומים אודות מרכז הפיתוח שמפעילה חברת חוואוויי הסינית בישראל נגעו בעצב רגיש. בתעשיית ההיי-טק הישראלית חוששים מהענקיות הסיניות שמגיעות לישראל, ובאופן כללי מתייחסים ברגשות מעורבים לגבי התקשרויות עסקיות עמן. מצד אחד, לחברות הסיניות יש כיסים עמוקים והן יכולות להשקיע סכומי כסף גבוהים בחברות ישראליות. מאידך, קיים סיכון כי הן עשויות להזיק להיי-טק הישראלי על ידי פגיעה בקניין הרוחני שמפותח כאן.

ניתוח הקשר של ענף ההיי-טק הישראלי עם הדרקון הסיני מלמד כי כמו בכל דבר - התמונה מורכבת. יש יתרונות וחסרונות בסוג כזה של שיתוף פעולה. החשש מפני חוואוויי אינו קיים רק בישראל, אלא דווקא בקרב השותפה הגדולה ביותר של ישראל לעסקים - ארה"ב. החשש בא לידי ביטוי בשלושה היבטים עיקריים: תחרותיות, איום ביטחוני והפרת זכויות יוצרים של קניין רוחני.

בהיבט של תחרותיות חוואוויי נוגסת בעקביות בנתחי שוק של חברות כמו סיסקו, ג'וניפר נטוורקס, נוקיה סימנס, אלקטל לוסנט ואריקסון בזכות קו אשראי נדיב שניתן לה מהממשל הסיני. חוואוויי היא יצרנית ציוד הטלקום השנייה בגודלה בעולם ויצרנית תשתיות תקשורת טלפוניה הגדולה בסין. היא משקיעה באופן אגרסיבי בפיתוח ציוד חומרה ותקשורת למחשבים, רשתות תקשורת, נתבים ומתגים כדי לצמצם את הפער מול סיסקו. המטרה של חוואוויי היא לא להישאר רק בנישה של ספקית ציוד לרשתות טלפוניה.

אחד הסגמנטים שחוואוויי מכוונת אליהם הוא ארגונים גדולים. לפי בלומברג, החברה הסינית רשמה גידול במכירות מתגים ונתבים למפעילי תקשורת וחברות טלקום מ-2% ב-2005 ל-12% ב-2010. הסובלת הגדולה מכך היא סיסקו, שנתח השוק שלה ירד מ-49% ל-41% באותה תקופה.

חוואוויי גם מדורגת שנייה בשוק התקשורת האופטית. כיום היא השחקנית השלישית בגודלה בעולם באספקת ציוד תקשורת לחברות סלולר ופועלת ב-140 מדינות. במקביל, פועלת חוואוויי לחדור באגרסיביות גם לשוק הצרכנים הפרטיים עם מוצרים חדשים לתחום הווידיאו לפי דרישה, טלפונים סלולריים, כרטיסי דור 4 ועוד. היא צפויה לשווק כ-60 מיליון מכשירים בשנה הקרובה: החל מטלפונים סלולריים פשוטים ועד לסמארטפונים.

כתוצאה מכך, היקף ההכנסות שלה בסגמנטים השונים ובאופן כללי גדל והולך. ב-2006 הכנסות החברה היו 11 מיליארד דולר. ב-2010 ההכנסות קפצו ל-28 מיליארד דולר. סיסקו מגלה כיום כי המאבק שלה מול חוואוויי ו-ZTE הסיניות דומה למאבק שניהלו חברות אמריקניות מול חברות יפאניות בשנות ה-80, שהציעו מחירים תחרותיים מאוד.

דלתות אחוריות במוצרים

בהיבט של איום ביטחוני, קיים חשש גדול מצדן של מדינות המערב מכך שחדירה מואצת של חברות סיניות לשווקים זרים תוביל לחורי אבטחת מידע ול"דלתות אחוריות" בציוד תקשורת שמסופקת על ידי חברות סיניות, שיאפשר ריגול מסחרי מדיני. החשש קיים בקרב מעצמות כמו הודו וארה"ב, לצד מדינות קטנות יותר כמו טיוואן ומדינות באירופה.

בנוסף, קיים החשש מפגיעה בקניין רוחני. בשנים האחרונות מצויות מוטורולה, נוקיה סימנס וחוואוויי בקרבות משפטיים המערבים תביעות בגין הפרות קניין רוחני. ואולם החברות הסיניות הן לא תמיד הילד הרע. לממשל האמריקאי יש אינטרס עליון לשמור על התחרותיות של חברות אמריקניות. החשש מפני ריגול מוצדק, אבל במקרים רבים הוא מקבל דימוי מפלצתי בתקשורת, שנדחף על ידי העובדה שסין הקימה בשנה וחצי האחרונות מטה סייבר. כמו כן, הדימוי של חברה שמעתיקה כל מה שזז לא ממש מדויק. החברות הסיניות משקיעות תקציבי ענק במו"פ. כ-46% מ-110 אלף עובדי חוואווי עוסקים במחקר ופיתוח ולחברה יש 49 אלף פטנטים.

מערכת היחסים המורכבת בין סין לארה"ב משפיעה על ישראל שמחוברת לארה"ב, ובמיוחד בענף ההיי-טק וההון סיכון. מנגד, יש יוזמות לקירוב בין תעשיות עתירות הידע של ישראל ושל הענק הסיני. קרנות הון סיכון כמו פיטנגו, אינפינטי ופלטינום ניורון הן דוגמאות לקרנות שמשקיעות בסין ומנסות, כשזה מתאים, לגרום לחברות הפורטפוליו שלהן לשתף פעולה עם חברות סיניות.

מצד שני, חברות ציוד התקשורת הישראליות סובלות מהתחרות שמובילה חוואוויי ו-ZTE. חברות כמו אלווריון, אי.סי.איי, רד ואחרות מתקשות להתחרות מול החברות הסיניות, זאת על רקע העובדה שתחום ציוד התקשורת הופך בשנים האחרונות לזירה של שחקניות גדולות. החשש מפני חברות סיניות נובע גם מהעובדה שהן טורחות להסתיר את פעילותן בישראל, ובכך מזינות שמן למדורת השמועות.

אלונה ליכטנשטיין-נגר, מנכ"לית, חברת ההשמה Yellow Brick Road, שמכירה היטב את חוואוויי ואת מרכז הפיתוח שהיא מפעילה בהוד השרון - טוגה נטוורקס - לא חוששת מהחברות הסיניות. ליכטנשטיין-נגר משמשת מנהלת משאבי אנוש חיצונית בחברה ומגייסת עבורה עובדים.

"יש פער בין התרבות הישראלית לסינית והפער הזה גורם לישראלים להסתכל בעין אחרת כלפי הסינים", היא אומרת. אני לא מאמינה שחוואוויי הגיעה לכאן כדי להעתיק קניין רוחני. טוגה נטוורקס עוסקת בעיקר בפיתוח ארכיטקטורה. אני לא מרגישה שחברות ישראליות שנמצאות בקשר עם טוגה נטוורקס מפחדות שיעתיקו מהן".

ליכטנשטיין-נגר מסבירה כי שני הצדדים, הישראלים והסינים, מרוויחים מהנוכחות של חוואוויי בישראל. "הסינים מרוויחים גישה לארכיטקטורות חדשניות. הישראלים נחשפים לתרבות חדשה ולעבוד בחברה שמרוויחים בה טוב. זה אמנם לא השכר שפורסם - 50 אלף שקל, אולי המנכ"ל מרוויח כך, אבל בכל זאת שוכרים מהנדסי ארכיטקטורה בסכומים של 30-35 אלף שקל בחודש. רוב המהנדסים שנשכרים הם ותיקים בתעשייה. לדעתי, ממוצע הגילים בטוגה נטוורקס קרוב ל-50", אומרת ליכטנשטיין-נגר.

רומן עם ארה"ב

ד"ר נמרוד קוזלובסקי, עורך דין המתמחה במשפט וטכנולוגיה, מאמין שחברות היי-טק ותקשורת ישראליות חייבות לשתף פעולה עם השוק הסיני - שנחשב לשוק צומח. מצד שני, הוא מזהיר אותן להגן על הקניין הרוחני כשהן מנהלות מגעים עם חברות סיניות. "העברה או העתקת ידע שכיחה יותר בקרב חברות סיניות מאשר אמריקאיות. זה לא משהו שמאפיין דווקא את חברות ציוד התקשורת אלא את כלל השוק הסיני. זה מתקשר למתח גדול יותר ששורר כיום בין ארה"ב למדינות מתפתחות כגון סין, ברזיל והודו בעניין של קניין רוחני.

"התפישה האמריקאית בעניין הזה היא נוקשה. הם מרחיבים את ההגנה שלהם על קניין רוחני מתוך הבנה שזה היתרון היחידי שנותר להם מול הסינים. אותם פטנטים שהם רשמו בעשרות השנים האחרונות".

קוזלובסקי אומר כי לצד האיום של גניבת הקניין הרוחני, דווקא משקיעי הון סיכון ישראלים שמחים מאוד מכך שענקים סינים עם כיסים תפוחים מרחיבים את הפעילות שלהם בישראל ומוכנים להשקיע כאן. "הבום הגדול בהון סיכון נמצא מאחורינו. חברות תקשורת כבר לא צומחות לערכים מטורפים. הנה באה חברה עם כיסים עמוקים שיכולה להשקיע סכומים גבוהים בחברות. במצב כזה, מנהל בקרן הון סיכון לא מכניס למשוואה את שיקולי המקרו של העברת ידע וזליגת קניין רוחני.

"כל בעל מניות רוצה שהחברה הסינית תשקיע ותקנה כאן", טוען קוזלובסקי. "לכן קרנות ההון סיכון הישראליות כל כך מתרגשות מחוואוויי. כמות הרוכשים והמשקיעים בשוק התקשורת קטנה והולכת. סיסקו נפגעה, ג'וניפר נטוורקס מתמוטטת ופתאום מגיע שחקן כמו חוואוויי שמספק אפיק נוסף לאקזיט. הבעיה היא שלא תמיד יש זהות אינטרסים של מדינת ישראל לחברות בודדות".

• מה חברות היי-טק ותקשורת צריכות לעשות כדי להגן על עצמן מפני חיקוי וגניבת קניין רוחני?

"הן צריכות להגן על עצמן בחוזה מפני מצב שבו החברה הסינית שמשקיעה בה או משתפת עמה פעולה, נהפכת למתחרה שלהן. אין לי ספק שאם הייתי מנכ"ל חברה היה לי קשה לעמוד בפיתוי אם היתה מגיעה הצעה סינית, לכן צריך לדאוג להגנות משפטיות. אגב לא תמיד החברות הסיניות נוהגת בניגוד לחוק. הן לוקחות פתרון שנוסה בשוק ומצליח, מחקים אותו ומציעים משהו דומה".

קוזלובסקי טוען כי "אין משהו רע בחברה שמשקיעה במו"פ גנרי ולוקחת פתרונות קיימים ומעתיקה אותם. כבר שמעתי על מקרה של חברת סטארט-אפ ישראלית שפיתחה טכנולוגיה וקיבלה הצעה לשתף פעולה עם חוואוויי, אבל משקיעי ההון סיכון שלה סירבו מאחר שהיה ברור שחוואוויי תצא מהשותפות הזאת עם מוצר מתחרה על בסיס השותפות שלה עם החברה הישראלית".

• מה בנוגע לאיום סייבר מצד החברות סיניות?

"אין ספק שחברות המתחרות בחברות הסיניות מעצימות את הפאניקה סביב האיום שבשותפות עמן. זה האינטרס שלהן. לצד זאת, נתגלו מקרים שחוואוויי היתה מעורבת בהעתקת מידע. לפני כמה חודשים נתפס מדען סיני בתחנת גבול עם כמות אדירה של חומרי מחשב ומסמכים של מוטורולה. מיד קשרו את זה לחוואוויי למרות שאין אינדיקציה לכך. מוצר תקשורת הוא מוצר שמטבעו מאפשר גישה מרוחקת אליו. מראש הוא מיוצר ותוכנן לתקשורת והאזנה.

"זאת אומרת שלכל ציוד תקשורת יש אפשרות להאזין. גורם שמכיר את הדלת האחורית של ציוד תקשורת יכול להתחבר אליו. אותה דלת אחורית אינה משהו בעייתי לכשעצמה. אם יצרנית ציוד תקשורת מוכרת ציוד, היא צריכה את אותה דלת אחורית שתאפשר לה לתקן תקלות בקלות כשמתגלה באג. יש כאלה שטוענים שבגלל הקשר של חוואוויי עם ממשלת סין האפשרות לריגול היא סבירה. הבעיה היא שאין כמעט בקרה כיום על ציוד תקשורת בהיבט של אבטחת מידע".

דני קטריבס, ראש אגף סחר חוץ בהתאחדות התעשיינים, ממליץ לחברות היי-טק ישראליות לשתף פעולה עם סין למרות הסיכונים. "כן, היו מקרים של חברות סיניות שהתנהלו בצורה לא אתית. אין ספק שיש כאן סיכון. לכן ההתנהלות של חברות בסביבה בינלאומית מחייבת זהירות", הוא אומר. "אני לא סבור שיש אנטגוניזם כלפי חוואווי והחברות הסיניות. יש חוסר מודעות וסקרנות. החשש הוא לא רק כלפי חוואוויי, אלא גם כלפי חברות אחרות מהמזרח הרחוק שמגיעות לישראל ומקימות מרכזי מו"פ. למשל חברות קוריאניות".

• מה בעצם רוצות חברות סיניות שמגיעות לישראל כדי לשתף פעולה ומקימות מרכזי מו"פ?

"הן מעוניינות בחדשנות ולחברות היי-טק ישראליות זה טוב. השאלה היותר מעניינת היא אם חברות סיניות מגיעות לכאן רק כדי לצוד חדשנות או שהן כאן כחלק מאסטרטגיית פעילות גלובלית וישאירו את מרכז המו"פ לאורך זמן. אני מאמין שגם וגם".

• אז למה בכל זאת חברות ישראליות נרתעות מקשר עם חברות סיניות?

"חברות ישראליות נמנעות מקשר עם חברות סיניות בגלל המשולש - סין, ארה"ב וישראל. חברות שעובדות בארה"ב נמנעות להכניס שותפים סיניים כדי לא לאבד את השוק האמריקאי. זה נכון בעיקר בתחום היצוא הביטחוני".

• מה אתה ממליץ למנכ"ל חברת היי-טק ישראלית בסיכומו של דבר?

"אין ספק שסין תתפוס מקום חשוב בין המעצמות העולמיות בשנים הקרובות. מצד שני אין ספק שהקשר הישראלי-אמריקאי הוא עמוק ויציב. אני לא מאמין שהקשר האינטימי בין התעשיות הישראליות לאמריקאיות יוחלף בקשר הסיני. יעברו הרבה מים בירדן עד שהיי-טק הישראלי ימצא תחליף לאינטימיות והקירבה שקיימת עם ההיי-טק האמריקאי. לא בטוח שאם יהיה תחליף זאת תהיה דווקא סין, אלא דווקא הודו, דרום קוריאה או טייוואן".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!