מקורות תקציב למלחמה בתאונות

פרשת השבוע, כי תבוא, עוסקת בין היתר בענייני הביכורים ווידוי המעשרות שבהם מחוייבים בני ישראל.

מקבילה מודרנית מסויימת לוידוי המעשרות של פעם, מרוכזת בשרשרת ההחלטות המובילות בסופו של דבר לגיבושו הסופי של תקציב המדינה. מעשר לביטחון, מעשר לרווחה, מעשר לחינוך וכו' וכו'.

ומה באשר למעשרות המודרניות של ימנו? גילוי מרבצי הגז והנפט בשדות לוויתן ותמר, הנושאים בחובם הכנסה עצומה למדינה בשיעורים מצטברים של עשרות מיליארדי שקלים, גוררים באופן טבעי שורת הצעות, רעיונות ואף דרישות - מה לעשות בכסף.

באופן טבעי מבקש שר הרווחה להשתמש במתנת השמיים הפתאומית הזו ולהזרים למערכת הרווחה את התקציבים הדרושים כדי למגר את בעיית הפערים החברתיים אחת ולתמיד. טבעית לא פחות שאיפתו של שר החינוך לראות את הכסף המגיע מאוצרות הים מושקע במערכת החינוך, מאושש אותה ומזניקה מחדש אל מקומה בצמרת העולמית כבימים עברו, כך הם וכמוהם רבים אחרים.

טבעי וראוי שהעומדים בראש המערכות הלאומיות המרכזיות, הסובלות מחולשות תקציביות, ירצו לראות את הכסף זורם לערוצים החיוניים הנכונים. ועל כך אוסיף שתי הערות:

גם המאבק בתאונות הדרכים בישראל הוא מערכת לאומית חיונית הסובלת מחולשה תקציבית, לא פחות מהמערכות האחרות. אם יש הבדל בינה לבין המערכות האחרות, הוא טמון במחיר הגבוה שאנו משלמים עליה בכסף – 16 מיליארד שקל נזקי התאונות למשק בכל שנה על פי מחקרים רשמיים, ובנפש – קרוב לארבע מאות הרוגים ועוד אלפי פצועים קשה ונכים לצמיתות מידי שנה. ולכן כשמעלים על נס את המערכות הלאומיות החלשות שיש לחזק בכסף הצפוי לעלות מן הים, אין שום סיבה שיפקד מקומו של המאבק הלאומי בתאונות.

ההערה השניה נוגעת למקורות המימון. בניגוד למערכות הלאומיות האחרות, הנדרשות להשקעות של מיליארדי שקלים כדי להתאושש, המאבק בתאונות אינו זקוק בשלב זה ליותר מאשר מאתיים מיליון ₪, שגם הם קוצצו לאחרונה מתוך התקציב, וכל שדרוש הוא להחזירו לתקציב ובכך לחסוך בוודאות הון עתק וגם חיי רבים. ולמרות זאת, יכול המאבק בתאונות לקבל את תקציבו לא מתוך השפע הפתאומי שיניבו לוויתן ותמר, אלא, כפי שראוי, מתוך הכסף שמניב אותו מאבק מוחלש עצמו:

בשנים האחרונות עלתה בחדות גביית המדינה מקנסות, הנפקת רישיונות והחרמות כלי רכב, ליותר משני מיליארד ומאה חמישים מיליון ₪. עליהם יש להוסיף עוד כמיליארד וחצי ₪ שגובה המדינה בשנה בגין אגרות כלי רכב, ועוד כמיליארד ₪ שעתידות מצלמות המהירות הדיגיטליות להוסיף בצורת קנסות מהירות, סך הכל יותר מארבעה וחצי מיליארד ₪ הנכנסים כל שנה לקופת האוצר, שכולם בהקשר ישיר לבטיחות בדרכים.

ולמרות זאת נכשלת המדינה כישלון צורב בהפחתת מספרי ההרוגים שקבעה היא עצמה כיעד. בעוד שהיעד הממשלתי הורה על הפחתה של 6% ממספרי ההרוגים לעומת שנה קודמת, הסתיימה שנת 2010 דווקא בעליה של 10% במספר ההרוגים. חלקו של המאבק בתאונות בין המערכות שראוי לשקם בכספי הגז, ראוי ומוצדק ואין על כך עוררין, ולמרות זאת, אין הוא זקוק לחסדי הים. איזו מחשבה עולה בראש למראה 200 מיליון השקלים שנחתכו מתקציב המאבק בתאונות, למראה שפע הכסף העצום שמניב אותו מאבק עצמו?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!