תופעת ה'קצביזם' השתלטה על הציבור החרדי • טור

משה הינו קצב ידוע המחזיק בחנות לממכר מוצרי בשר בשכונת בית ישראל.

בבוקר בהיר אחד מקבל מיודענו מכתב מעיריית ירושלים ובו דרישה לתשלום ארנונה. מכיוון שידידנו מחזיק בחנות בשר שנים ארוכות הוא הופתע לגלות כי העירייה 'גילתה' את המחסן האחורי בו הוא מאחסן את הבשר, והחליטה לחייב אותו בדמי ארנונה גם עבור המחסן אותו כה טרח להסתיר במשך השנים.

משה לא וויתר. הוא תלה שלט מאיר עיניים בדלת החנות – בו הוא בישר לקהל הלקוחות כי: "יצאתי לסידורים – תיחף אשוב" (הטעות במקור).

הוא לקח את מכוניתו המקרטעת, חנה בכיכר ספרא וניגש לפקיד שישב במחלקת הערעורים. הפקיד, א', קיבל את פניו בסבר פנים יפות – והתעניין על שום מה זכה בביקור המפתיע.

משה הסביר את שהסביר טען את שטען, וא' הנחמד אמר לו כי ינסה לבדוק מה יוכל לעשות עבורו. "תחזור בשבוע הבא, ננסה לעשות משהו", כלשונו הזהב של הפקיד הנחמד. יום למחרת, פתח משה את חנותו בשעת בוקר, והנה אורח בחנות. א' מעיריית ירושלים.

"שבוע הבא יש חג", הסביר א', "הילדים אצלי ואני צריך כמות גדולה של בשר". א' הוציא את רשימת הקניות המרוטה אותה הכינה רעייתו שתחי' והגיש אותה למשה שמיהר לשים את המצרכים בשקיות ניילון מרשרשות.

כמה יצא?, שאל א, בחיוך. "100 שקלים בדיוק", השיב משה. שני הצדדים ידעו כי הסחורה שווה לפחות 2500 ₪, אך העסקה ש'נתפרה' באלם קול שימחה את שני השותפים לעסקה.

שבוע לאחר מכן, התייצב משה שוב במסדרונות העירייה, וא' שהיה עסוק לגרד באמצעות קיסם את שיירי הבשר של החג, העניק לקצבנו את ההנחה המיוחלת.

איש לא יכול לטעון שיש בסיפור דלקמן (המבוסס על סיפור אמיתי לחלוטין) משהו לא כשר. אך את הסירחון ניתן להריח גם בחנות הבשרים הרוויה בריחות לא-נעימים.

לעיתים, לא צריך להיות משה הקצב, ניתן לעשות דברים שאינם עומדים בקנה אחד עם כללי היושר והצדק המריחים פחות – אך אסורים באותה מידה.

בתחילת השבוע הזדעזעה המדינה מהרשעתו של קצב אחר. נשיא המדינה. על פי הכרעת הדין ניצל קצב את סמכותו בכדי לעשות דברים אסורים. הציבור שלנו אינו צריך תוכחה בעניינים הנוגעים לצניעות. על כך חונכנו משחר ילדותנו. התורה קבעה לנו כללים נוקשים בכדי להימנע בדיוק מאותם דברים בהם הואשם קצב.

אך לא אחת כשמדובר בטובות הנאה פסולות, בניצול סמכות לרעה או בקומבינות מלוכלכות – איננו מספיק זהירים.

הרשעתו של נשיא המדינה צריכה להוות תמרור אזהרה לכולנו. אם נגלוש פעם אחת – נוכל למצוא את עצמנו בסיטואציות שלא יהיו נעימות לכולנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!