זיטריין: שקיעת המחשב האישי מאיימת על החדשנות
הגאדג'טים החדשים הם יותר קנייניים ולא מעודדים שיתוף, אומר הפרופסור מהארווארד
- ט' כסלו התשע"ב
מותה של פרדיגמת המחשב האישי צלם: sxc
חבר מכובד בעולם הדיגיטלי נופף השבוע בדגל צהוב מעל קברו של המחשב האישי, ומסיבה טובה. ג'ונת'ן זיטריין, המנהל המשותף של מרכז ברקמן לאינטרנט וחברה באוניברסיטת הארווארד, המלמד גם משפט ומחשבים באוניברסיטה הזו, הזהיר אודות האיום לחדשנות וחירות שמהווה שקיעתו של המחשב האישי במאמר שפורסם ב-Technology Review של MIT. הוא טען כי החשיבות המידלדלת של המחשב האישי יוצרת שינוי באיזון הכוח בעולם הדיגיטלי. "אנחנו רואים מעבר חסר תקדים של כוח מידי משתמשי הקצה ומפתחי התוכנה בצד האחד, ליצרניות מערכות הפעלה בצד השני", הוא כתב – "זה מעט חיובי, והרבה שלילי".
יש שמוצאים את השינוי הזה במאזן הכוחות מפתה. למה להעדיף את "זה עבד הפעם" על פני "זה פשוט עובד"? התשובה של זיטריין לשאלה הזו צריכה להבהיל את כל מי שמעוניין להתנחם בזרועותיו של האח הגדול שעולה מאפרו של המחשב האישי. אלו המכירים את עבודתו של זיטריין מכירים את האשם העיקרי בעיניו במותה של פרדיגמת המחשב האישי: האייפון. בספרו "עתיד האינטרנט ואיך לעצור אותו", הוא מאשים את הסמארטפון של אפל בתרומה למותה של הווב ומסביר את שירת הסירנה שהיא גישתה של אפל למחשוב. "התעייפנו לא מהדברים המגניבים הבלתי צפויים שהמחשב האישי יצר, אלא מהדברים הבלתי-צפויים ובלתי-מגניבים שהגיעו איתם", הוא כתב בספר, "וירוסים, ספאם, גניבת זהות, קריסות: כל אלו היו תוצאותיהן של חרויות מסויימות שמובנות במחשב האישי. תוך שהבעיות הללו החריפו, ההבטחה לביטחון היא סיבה מספקת עבור אחדים לוותר על החירות הזו".
מודל הגן הסגור של האייפון אולי התמודד עם חלק מהאספקטים המעצבנים של סביבת המחשב האישי, אבל יצר בעיות חמורות אחרות. עם זאת, מאחר והבעיות הללו לא משפיעות על אנשים באופן ישיר כמו קריסת מחשב או תיבת דואר נכנס מלאת ספאם, הן זוכות בעיקר להתעלמות, בקרב אוכלוסיה שמרותקת כל העת לדבר המגניב הבא. לדוגמא, מאחר והתוכנה חייבת באישור על ידי אפל לפני שהיא יכולה להימכר באפסטור, החברה בחרה להיות בוררת של מה הוא תוכן טוב או רע. המודל הזה עשוי להיות נסבל אם זה היה מוגזם לפלטפורמה או חברה בודדת, אבל אחרים מתחילים להעתיק אותו – במיוחד מיקרוסופט.
"העובדה שיישומים חייבים לזכות לאישור מסתירה עד כמה המצב הוא ייחודי: חברות טכנולוגיה נכנסו לעסק של אישור, אחד לאחד, של הטקסט, התמונות והקולות שאנחנו מורשים למצוא ולחוות בפורטלים הנפוצים ביותר שלנו אל הרשת המקוונת", כתב זיטריין. "מדוע", המשיך, "שנרצה שזו תהיה הדרך בה עולם הרעיונות עובד, ומדוע נחשוב שעצם כך שיש חברות טכנולוגיה מתחרות – שלכולן הכוח לצנזר – פותר את הבעיה"?
גרוע מכך, ככל שמצומצמות הדרכים בהן תוכן יכול להגיע אל אנשים, טוען זיטריין, קל יותר לשלוט בזרימת המידע. אילו ממשלות לא יעדיפו להפעיל לחץ על כמה נקודות במקום לרדוף אחרי שורת המקורות בהם תוכן מופץ כיום? "פתאום", כתב זיטריין, "ניתן להעלים תוכן לא רצוי על ידי הפעלת לחץ על חברת טכנולוגיה". "אם נאפשר לעצמנו להירגע לכדי סיפוק בתוך קירות הגן הסגור, נפספס חידושים אשר הגננים מתנגדים להם, ונצטרך להתכונן לצנזורה של קוד ותוכן שהייתה בלתי אפשרית קודם", הוא הוסיף, "אנחנו צריכים כמה חנונים כועסים". יש ניחוח של אירוניה בטיעוניו של זיטריין. הניחוח עולה מכך שהחברה ששינתה את התודעה הציבורית באמצעות פרסומת על ניפוץ האח הגדול, מפרה גן לגידולו.
יש שמוצאים את השינוי הזה במאזן הכוחות מפתה. למה להעדיף את "זה עבד הפעם" על פני "זה פשוט עובד"? התשובה של זיטריין לשאלה הזו צריכה להבהיל את כל מי שמעוניין להתנחם בזרועותיו של האח הגדול שעולה מאפרו של המחשב האישי. אלו המכירים את עבודתו של זיטריין מכירים את האשם העיקרי בעיניו במותה של פרדיגמת המחשב האישי: האייפון. בספרו "עתיד האינטרנט ואיך לעצור אותו", הוא מאשים את הסמארטפון של אפל בתרומה למותה של הווב ומסביר את שירת הסירנה שהיא גישתה של אפל למחשוב. "התעייפנו לא מהדברים המגניבים הבלתי צפויים שהמחשב האישי יצר, אלא מהדברים הבלתי-צפויים ובלתי-מגניבים שהגיעו איתם", הוא כתב בספר, "וירוסים, ספאם, גניבת זהות, קריסות: כל אלו היו תוצאותיהן של חרויות מסויימות שמובנות במחשב האישי. תוך שהבעיות הללו החריפו, ההבטחה לביטחון היא סיבה מספקת עבור אחדים לוותר על החירות הזו".
מודל הגן הסגור של האייפון אולי התמודד עם חלק מהאספקטים המעצבנים של סביבת המחשב האישי, אבל יצר בעיות חמורות אחרות. עם זאת, מאחר והבעיות הללו לא משפיעות על אנשים באופן ישיר כמו קריסת מחשב או תיבת דואר נכנס מלאת ספאם, הן זוכות בעיקר להתעלמות, בקרב אוכלוסיה שמרותקת כל העת לדבר המגניב הבא. לדוגמא, מאחר והתוכנה חייבת באישור על ידי אפל לפני שהיא יכולה להימכר באפסטור, החברה בחרה להיות בוררת של מה הוא תוכן טוב או רע. המודל הזה עשוי להיות נסבל אם זה היה מוגזם לפלטפורמה או חברה בודדת, אבל אחרים מתחילים להעתיק אותו – במיוחד מיקרוסופט.
"העובדה שיישומים חייבים לזכות לאישור מסתירה עד כמה המצב הוא ייחודי: חברות טכנולוגיה נכנסו לעסק של אישור, אחד לאחד, של הטקסט, התמונות והקולות שאנחנו מורשים למצוא ולחוות בפורטלים הנפוצים ביותר שלנו אל הרשת המקוונת", כתב זיטריין. "מדוע", המשיך, "שנרצה שזו תהיה הדרך בה עולם הרעיונות עובד, ומדוע נחשוב שעצם כך שיש חברות טכנולוגיה מתחרות – שלכולן הכוח לצנזר – פותר את הבעיה"?
גרוע מכך, ככל שמצומצמות הדרכים בהן תוכן יכול להגיע אל אנשים, טוען זיטריין, קל יותר לשלוט בזרימת המידע. אילו ממשלות לא יעדיפו להפעיל לחץ על כמה נקודות במקום לרדוף אחרי שורת המקורות בהם תוכן מופץ כיום? "פתאום", כתב זיטריין, "ניתן להעלים תוכן לא רצוי על ידי הפעלת לחץ על חברת טכנולוגיה". "אם נאפשר לעצמנו להירגע לכדי סיפוק בתוך קירות הגן הסגור, נפספס חידושים אשר הגננים מתנגדים להם, ונצטרך להתכונן לצנזורה של קוד ותוכן שהייתה בלתי אפשרית קודם", הוא הוסיף, "אנחנו צריכים כמה חנונים כועסים". יש ניחוח של אירוניה בטיעוניו של זיטריין. הניחוח עולה מכך שהחברה ששינתה את התודעה הציבורית באמצעות פרסומת על ניפוץ האח הגדול, מפרה גן לגידולו.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות