הכנר הטוב בעולם ילמד אותך לא לפספס • טור אישי

וושינגטון, תחנת רכבת בבוקר קריר בינואר 2007. האדם עם הכינור שבתמונה ניגן 6 יצירות של באך במשך כ-45 דקות. במהלך הזמן הזה בערך 2,000 איש עברו בתחנה, רובם בדרכם לעבודה. לאחר כ-3 דקות, איש אחד הבחין שיש שם מוסיקאי שמנגן. הוא האט את צעדיו ועצר לכמה דקות, ולאחר מכן הוא מיהר לדרכו להמשך תכניותיו.

לאחר כ-4 דקות:

הכנר קיבל את הדולר הראשון. אשה זרקה את הכסף לתוך הכובע האדום, מבלי לעצור, והמשיכה ללכת.

לאחר 6 דקות:

אדם צעיר נשען על הקיר והאזין לכנר, ואז הסתכל בשעונו והמשיך ללכת.

לאחר 10 דקות:

ילד כבן 3 עצר, אבל אמא שלו גררה אותו משם, ממהרת לענייניה. הילד נעצר שוב כדי להסתכל על הכנר, אך אמו משכה בחוזקה והילד המשיך ללכת, כאשר הוא מסובב את ראשו כל הזמן הפעולה הזו חזרה על עצמה על יד מספר ילדים אחרים, אבל כל ההורים – ללא יוצא מן הכלל – הכריחו את ילדיהם להמשיך בדרכם במהרה.

לאחר 45 דקות: הכנר המשיך לנגן ללא הפסקה. 6 אנשים בלבד עצרו להאזין לו למשך זמן קצר. כ-20 נתנו לו כסף אבל המשיכו ללכת בקצב הנורמלי שלהם. הכנר אסף בסף הכל 32$.

לאחר שעה: הכנר סיים לנגן ושקט שרר במקום. אף אחד לא הבחין בכך ולא מחא כפיים. הוא לא קיבל כל הוקרה.

אף אחד לא ידע, שהכנר היה ג'ושוע בל, אחד המוזיקאים הגדולים בעולם. הוא ניגן את אחת היצירות המורכבות ביותר שנכתבו אי פעם, עם כינור ששוויו 3.5 מיליון דולר.יומיים לפני כן, ג'ושוע בל מילא אולם בבוסטון, עבור מחיר ממוצע לכרטיס של 100$ - בתמורה לאותו המופע בדיוק.

ומה עם הכישרון שלך?

זהו סיפור אמיתי. הארוע בו ג'ושוע בל, שניגן כאדם אנונימי בתחנת הרכבת של וושינגטון, אורגן על ידי הוושינגטון פוסט כחלק מניסוי חברתי לגבי תפיסה, נקודת מבט, טעם אישי, וסדרי עדיפויות של בני אדם.

הניסוי העלה כמה שאלות: בסביבה רגילה, בשעה לא צפויה, האם אנחנו מבחינים ביופי? אם הבחנו, האם אנו עוצרים רגע כדי להעריך אותו? האם אנו מזהים כישרון בהקשר לא צפוי?

מסקנה אחת אפשרית מניסוי זה יכולה להיות: אם אין לנו רגע אחד כדי לעצור ולהקשיב למוזיקאי הגדול ביותר בעולם, מנגן את היצירות הטובות ביותר שנכתבו אי פעם, עם אחד הכלים היפים ביותר שנעשו אי פעם.... כמה דברים אחרים אנו מפספסים במרוץ החיים?

הסיפור הזה הזכיר את אחד הפעמים שהייתי בתחנה המרכזית החדשה בת"א- משהו במקום הזה הענק הזה משדר אווירה עלובה גם אדם המרשים ביותר יראה סתמי במידה מה .יש משהו במקומות כאלה בהם המטרה הופכת אותך למכלול של תמונה ולא אינדיודואל. ההבחנה הזאת באותו יום בתחנה המרכזית שהבנתי שמקום עלול להשפיע לטוב או לרע על הדימוי של האדם אחר באופן דרמתי אני לא רוצה להיות שיפוטית קבעתי לעצמי לשחרר בעזרת השם ולרצות להכיר ולאהוב כל אדם באשר הוא.

גם בך יש כישרון נדיר מהו?

עד כמה הסביבה שלנו משפיע ה על הדימוי העצמי שלנו עד כדי שכחה מוחלטת של מי אני בעולם. מי הם הדמויות השיפוטיות אצלך? אח, שכנה, דודה – בדקי היטב מי הדמויות הבולטת ביותר שמשפיעה עליך.

סיימתי עד הסוף?

מה היא אומרת : מה הם המשפטים שהם אומרים?

לדוגמא: "עזבי למה לנסות להתקבל לעבודה הרי את יודעת שאת לא תחזיקי מעמד".

האם המשפטים האלה שאותה דמות אומרת הם נכונים?

במידה ואת חושבת שכן, נסי את התרגיל הבא:

השתדלי לזכור פעם אחת בחיים - אפילו הקטנה ביותר - שבה נהגת באופן ששובר את הסטטוס המדובר ואחריו נסי לחשוב על משפט אחר שיקדם אותך לצעד הבא לדוגמא:

אני אף פעם לא מסיימת דברים עד הסוף!

האומנם?

בכל יום אני מטפלת במסירות בילדיי מרגע ההתעוררות עד הרגע שבו הם נרדמים – סיימתי עד הסוף!

משפט מתוקן:

לעיתים אני לא מסיימת דברים עד הסוף...

היכולת שלנו לשנות אמירות קריטיות כל כך בחיינו תלויים בנו בלבד – לשירותינו תמיד: רצון, אמונה, ותקווה.

אושרה ולדמן, מאמנת ויועצת עיסקית [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!