היפגעות בכבישים בינעירוניים
שמואל אבואב מנכ"ל 'אור ירוק' סוקר בטורו השבועי את הסכנות הגלומות בכבישים הבינעירוניים, ומזהיר: כביש 4 הוא המסוכן ביותר
- שמואל אבואב, מנכ''ל 'אור ירוק'
- כ"ט כסלו התשע"ב
נסו לשער כמה אנשים נפגעים מידי שנה בכבישים הבינעירוניים של ישראל. התשובה המזעזעת היא כעשרים אלף איש ואישה.
עכשיו נסו לנחש באיזה כביש מספר הנפגעים הוא הגבוה ביותר?
התשובה המטרידה היא כביש 4. כן כן, הכביש המחבר בין שתי ערים חרדיות מרכזיות – ירושלים ובני ברק, הכביש בו נוסעים חרדים רבים, כידוע לכולנו.
את הנתונים האלה אנו מביאים מתוך נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אולם מדוע חשובים הנתונים האלה כשלעצמם? המידע על מספר הנפגעים לפי כבישים וקטעי כבישים הינו כלי עבודה חשוב עבור מקבלי ההחלטות, בבואם למפות את מפת הכבישים האדומים של ישראל. ומדוע חשובה המפה כשלעצמה? היא חשובה לקביעת סדרי העדיפות בטיפול בתשתיות הכבישים.
בישראל 337 ק"מ של קטעי כביש אדומים, בהם שיעור הנפגעים בתאונות דרכים גבוה במיוחד, ובהם יש לטפל באופן מיידי.
מה הופך כביש רגיל לכביש אדום? התשובה היא מספר הנפגעים הממוצע בו, החורג לרעה מהממוצע הכללי. ומה גורם לכביש רגיל להפוך לכביש אדום? התשובה היא שהכבישים האדומים מאופיינים בנקודות תורפה תשתיתיות כגון: שדה ראיה מוגבל, עיקול מסוכן, העדר גדר הפרדה, העדר תאורת לילה או העדר מעקה סופג אנרגיה, מסלול אחד בלבד ושוליים צרים. ברחבי הארץ ישנם כבישים אדומים רבים שהצטרפו למועדון המפוקפק של הכבישים האדומים אך ורק כתוצאה מהזנחה פושעת של שנים רבות בהן לא טופלו תשתיות הבטיחות של הכביש, הממשיך ךגבות את קורבנותיו.
על פי המלצות ועדת שיינין, שחיברה את התוכנית הלאומית למאבק בתאונות הדרכים, כדי להגביר את בטיחותם של הכבישים ואת ביטחונם של הנוהגים בכבישים האדומים, נדרשת מדינת ישראל להשקיע כ-400 מיליון שקל במשך חמש שנים, ובסך הכול 2 מיליארד שקל, בשיפור התשתיות בכבישים אלו. התוצאה הודאית של ההשקעה הזו הינה חסכון משמעותי בחיי אדם, מניעת פציעות קשות ונכויות, וממילא החזרת כל הכסף שהושקע בשדרוג התשתית הבטיחותית, בחזרה לקופה הציבורית, כיוון שהמדינה לא תיאלץ לשאת בעלויות הנובעות ממקרי המוות והפציעה בכבישים אלה. כך, למעשה, חוסכת המדינה פעמיים: גם בחיי אדם ובסבל, וגם בעלויות התמיכה והשיקום של הנפגעים שלא יפגעו.
בישראל קיימים כ-3000 ק"מ של דרכים בין עירוניות, חד מסלוליות אשר מאופיינות בשולים צרים ושדה ראיה לקוי, וכן העדר תאורה ראויה ומפרדה קשיחה בין הנתיבים.
אין צדיק בארץ שלא יחטא, הורונו רבותינו ז"ל, וגם אין נהג בכביש שלא יטעה, ואולם אם טעה, לא מגיע לו גזר דין מוות על טעותו. השקעה ראויה של המדינה בשיפור הכבישים תיצור תשתית סלחנית, אשר גם במקרים של טעות אנוש או התנהגות פרועה של נהג על הכביש, תספוג את המכה ותמנע אסון.
עכשיו נסו לנחש באיזה כביש מספר הנפגעים הוא הגבוה ביותר?
התשובה המטרידה היא כביש 4. כן כן, הכביש המחבר בין שתי ערים חרדיות מרכזיות – ירושלים ובני ברק, הכביש בו נוסעים חרדים רבים, כידוע לכולנו.
את הנתונים האלה אנו מביאים מתוך נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אולם מדוע חשובים הנתונים האלה כשלעצמם? המידע על מספר הנפגעים לפי כבישים וקטעי כבישים הינו כלי עבודה חשוב עבור מקבלי ההחלטות, בבואם למפות את מפת הכבישים האדומים של ישראל. ומדוע חשובה המפה כשלעצמה? היא חשובה לקביעת סדרי העדיפות בטיפול בתשתיות הכבישים.
בישראל 337 ק"מ של קטעי כביש אדומים, בהם שיעור הנפגעים בתאונות דרכים גבוה במיוחד, ובהם יש לטפל באופן מיידי.
מה הופך כביש רגיל לכביש אדום? התשובה היא מספר הנפגעים הממוצע בו, החורג לרעה מהממוצע הכללי. ומה גורם לכביש רגיל להפוך לכביש אדום? התשובה היא שהכבישים האדומים מאופיינים בנקודות תורפה תשתיתיות כגון: שדה ראיה מוגבל, עיקול מסוכן, העדר גדר הפרדה, העדר תאורת לילה או העדר מעקה סופג אנרגיה, מסלול אחד בלבד ושוליים צרים. ברחבי הארץ ישנם כבישים אדומים רבים שהצטרפו למועדון המפוקפק של הכבישים האדומים אך ורק כתוצאה מהזנחה פושעת של שנים רבות בהן לא טופלו תשתיות הבטיחות של הכביש, הממשיך ךגבות את קורבנותיו.
על פי המלצות ועדת שיינין, שחיברה את התוכנית הלאומית למאבק בתאונות הדרכים, כדי להגביר את בטיחותם של הכבישים ואת ביטחונם של הנוהגים בכבישים האדומים, נדרשת מדינת ישראל להשקיע כ-400 מיליון שקל במשך חמש שנים, ובסך הכול 2 מיליארד שקל, בשיפור התשתיות בכבישים אלו. התוצאה הודאית של ההשקעה הזו הינה חסכון משמעותי בחיי אדם, מניעת פציעות קשות ונכויות, וממילא החזרת כל הכסף שהושקע בשדרוג התשתית הבטיחותית, בחזרה לקופה הציבורית, כיוון שהמדינה לא תיאלץ לשאת בעלויות הנובעות ממקרי המוות והפציעה בכבישים אלה. כך, למעשה, חוסכת המדינה פעמיים: גם בחיי אדם ובסבל, וגם בעלויות התמיכה והשיקום של הנפגעים שלא יפגעו.
בישראל קיימים כ-3000 ק"מ של דרכים בין עירוניות, חד מסלוליות אשר מאופיינות בשולים צרים ושדה ראיה לקוי, וכן העדר תאורה ראויה ומפרדה קשיחה בין הנתיבים.
אין צדיק בארץ שלא יחטא, הורונו רבותינו ז"ל, וגם אין נהג בכביש שלא יטעה, ואולם אם טעה, לא מגיע לו גזר דין מוות על טעותו. השקעה ראויה של המדינה בשיפור הכבישים תיצור תשתית סלחנית, אשר גם במקרים של טעות אנוש או התנהגות פרועה של נהג על הכביש, תספוג את המכה ותמנע אסון.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות