אושרה ממליצה: הקשיבו לעצמכם!

ככל שאנו מתבגרים, תחושת המובן מאליו לחיים, נשמטת מתחת לרגלינו.

אנו שומעים על מקרים קשים של עוני, מחלות, מלחמות עתידיות ומרוץ אחרי היום והשבוע. רגעים קטנים של אושר מתפספסים.

באחד הימים, כאשר בני היה בן שנתיים בערך, צילמתי אותו באמבטיה. הוא נעמד בכל רגע וחששתי שהוא יחליק. הערתי לו שיישב ואפילו קצת כעסתי עליו שהוא לא שומע בקולי.

יומיים אחר כך, הסתכלתי על סרטונים של הילדים ואחד מהם היה הסרטון באמבטיה. הסתכלתי על בני ושמעתי את עצמי צועקת ומעירה מבלי שאני רואה מה הילד עושה. זה היה מדהים: הוא יצר בועות, צורות יפיפיות, אומנות של ממש, ואני לא ראיתי את זה.

כל כך התביישתי בעצמי, על שפספסתי רגע של התעלות שיכול היה להיות משותף לשנינו. לקחתי את זה כשיעור לחיים: הקשבה לזולת לעיתים היא דרך נפלאה ללמוד.

על מנת לגלות יותר ממה שיש, צריך להסתכל רחוק. להבין שיש מטרה. והכול נהיה יותר ברור.

רק לזכור שיש דרך – דרך מלאה הפתעות, אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות מה יכול לקרות.

לכן חשוב להכניס לתרמיל גמישות – זהו ערך רב עוצמה שיכול לסייע לכם לעבור מכשולים שנראים כמכשולים אבל אם תתייחסו אליהם בגמישות הם יהיו - אתגרים, מעברים, חוויות חדשות.

לא כל מה שנראה כמו אבן זו אבן, תתקרבו ותגלו עולמות. יש בעלי חיים שצורתם כמו אבן, היו סקרנים לגעת, להרגיש, ללמוד על עצמכם ועל הסביבה.

תסתכלו לילד שלכם בעיניים ותגלו אותו כילד בעולם. תזכרו את התפקיד שאתם ממלאים בחייו, גלו את היופי, את ההווה. זה בעצם הדבר היחיד שיש לנו.

הפעם הראשונה בים

אני זוכרת את הפעם הראשונה שלי בתור ילדה בים.

הדרך אל הים הייתה חוויה בפני עצמה. לרדת לחול החם שלא נגמר והגילוי החול בוצי ומים שמגיעים והולכים – והכל ממבט של ילדה קטנה שהרצון שלה זה לשחק במים וחול.

מה שראיתי כאן מתחיל ונגמר העולם שלי בתור ילדה בחוויית ים.

עם השנים חווית הים שלי נעשתה יותר נרחבת. להיכנס למים, להתמודד עם גלי הים הקלים ואצות שנתפסות ברגליים, להוציא זפת מהרגל ביציאה.

שנים עוברות ואני לאט לאט מגלה יותר ויותר מהים. אני זוכרת שהבחנתי באופק – שם השמש הולכת לישון. חשבתי, יש מקום אחר איפה שהים נגמר מדינה אחרת.

הים נגמר? מדינה אחרת. הייתכן שמעבר למה שאני רואה מתנהלים חיים שלמים.

אני רוצה לגלות מה אני לא יודעת כך חשבתי לעצמי...שנים עוברות אני עוברת מעבר לאזור המציל אני לוקחת סיכון הוא עדיין רואה אותי המציל. זה בסדר, אני חושבת לעצמי אני שוחה קרוב לזווית הראיה שלו, גל עובר מעלי, אני נלחצת. זהו, אני חוזרת – שנייה אחת קול פנימי קורא לי זה רק גל, כשגל מגיע מתכופפים, אני לומדת להוריד את הראש ולהיות שקטה בתוך עצמי בים הגדול. אני מרימה את הראש מהמים שמחה שעברתי את זה בשלום לא היה לי זמן למצמץ מחוץ למים וגל נוסף מפתיע אותי. אני נחנקת נראה שלים יש חוש הומור, אני צוחקת ביחד איתו, אחד אפס לטובתך ים.

מה את חושבת לעצמך? מדוע את נכנסת למאבק כוחות עם ים? כל כך מתאים לי להיות בסיטואציה כזאת.

את צודקת, לחשתי לעצמי, בואי נלמד משהו חדש היום – לזרום יחד עם המים - להתנגד למים זה לשחות, אני שוחה ומרגישה שמשהו סוחב אותי פנימה אני שוחה ולא מתקדמת – אני במערבולת. יש לי בחירה להילחץ ולטבוע או להיות הים בעצמו לזרום לקחתי אויר ונכנסתי למערבולת זה נמשך נצח שקעתי וחיכיתי להגיע לקצה המערבולת ומשם אני אחלץ ואניח לים לקחת אותי לחוף מבטחים.

וככה אני יחד עם הים אני מרגישה שהתבגרתי אני לא מחפשת יותר לדעת מה שאני לא יודעת, אני רוצה לדעת לא לדעת – גלה לי השם להפסיק לחשוב שאני יודעת במקום שאני נמצאת ותעזור לי להבין שאיפה שהמחשבות שלי נגמרות שם מתחילה האמונה.

הקשיבו לעצמכן

הים וחיים שלנו והאופן שבו אנו מתרגמים חוויות הם הופכים הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו.

ההרגל שוחק, והילדות קורצת, והמערבולות מושכות – והתפקיד והזכות שלנו היא ללמוד לשחות, להקנות לעצמנו הרגלי חיים מקדמים לדעת את החוקים שנוצרו עבורנו, ונזכור שאנו שוקעים לקחת אויר ולהמשיך עד שנגיע לחוף מבטחים.

התרגיל השבוע זה לראות וללמוד ולהביא לחיינו את הגמישות – המחשבתית התנועתית – תרשו לעצמכם לרקוד לשיר ליהנות ולהסתקרן במה שנראה לכאורה כמובן מאליו – הבעל , הילדים עצמכם וכמובן החיים בעצמם.

מה אתן צריכות לעשות בכדי להיות קשובים יותר לסביבה שלכם?

תקשיבו לעצמכן. קחו חמש דקות במהלך היום בהם תקשיבו לגוף שלכן, לנשימה שלכן, לקצב הלב שלכן. עיצמו את העיניים והסתכלו פנימה. תישארו בשקט הזה ככל האפשר – ותביאו את הרוגע הזה לתוך החיים שלכן.

אושרה ולדמן מאמנת ויועצת עיסקית [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!