מחקר מוכיח: נהגים לא מקדישים את הקשב למשימת נהיגה בלבד
על פי תוצאות מחקר בנושא הסחת דעת: אף לא נהג אחד הקדיש את הקשב שלו למשימת הנהיגה, במשך כל הזמן. כשלים האחראים לבין 20%-80% מכלל תאונות הדרכים מיוחסים לחוסר קשב וזיהוי מאוחר
- אור ירוק
- א' שבט התשע"ב
תאונה עקב חוסר קשב כנראה
נייר עמדה חדש, שנכתב על ידי פרופסור דוד שנער בוחן את נושא הסחות הדעת וחוסר הקשב זמן הנהיגה. מהסקירה עולה תמונה ברורה ומדאיגה של התופעה המכונה הסחת דעת בזמן נהיגה.
בשנים האחרונות גדלו בצורה משמעותית המשימות שאיתן נדרש הנהג להתמודד. הנהג עומד בפני גירויים רבים כמו שלטי חוצות, תמרורים, מוסיקה, תנאי מזג אוויר, נהגים שחותכים אותו ועוד שלל גירויים שונים, שמסיחים את דעתו בזמן הנהיגה.
העלייה דרמטית במספר המכשירים הסלולאריים הכניסה גירוי חדש – הטלפון הנייד. לאחרונה תשומת הלב התקשורתית מוקדשת להסחות דעת בנהיגה ולכן לא מפתיע כי 31% מהנהגים חושבים שהשימוש בטלפון הנייד בזמן הנהיגה היא ההתנהגות 'המרגיזה ביותר' של נהגים אחרים. פרופ' שנער, טוען כי כשלים האחראים לבין 20%-80% מכלל תאונות הדרכים מיוחסים לחוסר קשב וזיהוי מאוחר.
שנער מציין מחקר, שבו נאספו נתונים בסך של כ-43 אלף שעות נהיגה ועל פני 2 מליון קילומטר נסיעה. שיטת המחקר הייתה להתקין מצלמות בסמוך למראה במטרה לבחון את פני הנהגים. במהלך המחקר, הנהגים היו מעורבים ב-69 תאונות דרכים, רובן קלות. קרוב ל-80% מהתאונות היו בשל חוסר קשב ועייפות. מכשירים סלולאריים היוו את הגורם הנפוץ ביותר בתאונות הדרכים – כשליש.
בשנת 2005 נערכה סקירה של הדרכים הרבות שבהן הוגדרה הסחת הדעת בספרות. נמצא כי הסחת דעת מתרחשת כאשר הנהג מתעכב בזיהוי המידע הדרוש כדי לשמור בבטחה על השליטה ברכב, תוצאה של אירוע, אובייקט או אדם שגורם לנהג להיות מוסח ממשימות הנהיגה הבסיסיות על ידי לכידת הכושר הקוגנטיבי והוויזואלי יחד. למעשה, הקשב מופנה לפעילויות שאינן קשורות לנהיגה ובאופן טיפוסי פוגעות בביצועי הנהיגה.
שנער טוען כי בסקר שפורסם בארצות הברית, 37% מהנהגים האמריקאיים חושבים כי נהגים שדעתם מוסחת הם האיום הגדול ביותר על הבטיחות בכביש –יותר מנהגים עייפים או נהגים תחת השפעת אלכוהול. באותו הסקר הודו 74% מהנהגים כי עסקו בצורה אחת או יותר בהתנהגות מסיחת דעת לפחות פעם אחת בחצי השנה האחרונה. במחקר שנערך בשנת 1979 בנושא הסיבות לתאונות הדרכים, החוקרים מזהים שלושה סוגים של הסחות דעת.
הראשונה, הסחת דעת פנימית, המיוחסת לאירועים הקשורים לדברים שקורים בתוך הרכב, כמו ילדים, רדיו וכו'. השנייה, הסחת דעת חיצונית, דברים שקורים מחוץ לרכב, כמו שלטים, הולכי רגל וכו'. השלישית,חוסר קשב פנימי כמו מחשבות או חלומות. מחקר גדול שנערך בין השנים 2003-2005 בשיטת התצפית, התבסס על נהגים שהסכימו להתקין מצלמות בתוך כלי הרכב, ליד המראה. המסקנה החשובה והמדאיגה מהמחקר הזה היא שאף לא נהג אחד הקדיש את תשומת הלב שלו למשימת הנהיגה במשך כל הזמן. כולם עסקו בצורה כל שהיא בהסחת דעת בחלק מהזמן. הפעולות השכיחות ביותר – שבהן עסקו שלושה רבעים מהנהגים, או יותר מכך קשורות לאכילה או לשתיה, התעסקות עם הרדיו, שיחה עם נוסע והסחת דעת שנבעה ממשהו בתוך כלי הרכב. לבסוף, כשליש מהנהגים התעסקו עם הטלפון הסלולארי שלהם בזמן הנהיגה.
עמותת אור ירוק: "בסקר שערכה עמותת אור ירוק באמצעו מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה נמצא כי כל נהג רביעי הודה כי הוא מסמס בזמן נהיגה. כל הסחת דעת בכלל ושימוש בטלפון הסלולארי בפרט מהווה סכנה גדולה לנהג ולשאר משתמשי הדרך האחרים בכביש. מדובר בנהיגה של מספר שניות בעיוורון מוחלט ולכן הסכנה כל כך גדולה".
בשנים האחרונות גדלו בצורה משמעותית המשימות שאיתן נדרש הנהג להתמודד. הנהג עומד בפני גירויים רבים כמו שלטי חוצות, תמרורים, מוסיקה, תנאי מזג אוויר, נהגים שחותכים אותו ועוד שלל גירויים שונים, שמסיחים את דעתו בזמן הנהיגה.
העלייה דרמטית במספר המכשירים הסלולאריים הכניסה גירוי חדש – הטלפון הנייד. לאחרונה תשומת הלב התקשורתית מוקדשת להסחות דעת בנהיגה ולכן לא מפתיע כי 31% מהנהגים חושבים שהשימוש בטלפון הנייד בזמן הנהיגה היא ההתנהגות 'המרגיזה ביותר' של נהגים אחרים. פרופ' שנער, טוען כי כשלים האחראים לבין 20%-80% מכלל תאונות הדרכים מיוחסים לחוסר קשב וזיהוי מאוחר.
שנער מציין מחקר, שבו נאספו נתונים בסך של כ-43 אלף שעות נהיגה ועל פני 2 מליון קילומטר נסיעה. שיטת המחקר הייתה להתקין מצלמות בסמוך למראה במטרה לבחון את פני הנהגים. במהלך המחקר, הנהגים היו מעורבים ב-69 תאונות דרכים, רובן קלות. קרוב ל-80% מהתאונות היו בשל חוסר קשב ועייפות. מכשירים סלולאריים היוו את הגורם הנפוץ ביותר בתאונות הדרכים – כשליש.
בשנת 2005 נערכה סקירה של הדרכים הרבות שבהן הוגדרה הסחת הדעת בספרות. נמצא כי הסחת דעת מתרחשת כאשר הנהג מתעכב בזיהוי המידע הדרוש כדי לשמור בבטחה על השליטה ברכב, תוצאה של אירוע, אובייקט או אדם שגורם לנהג להיות מוסח ממשימות הנהיגה הבסיסיות על ידי לכידת הכושר הקוגנטיבי והוויזואלי יחד. למעשה, הקשב מופנה לפעילויות שאינן קשורות לנהיגה ובאופן טיפוסי פוגעות בביצועי הנהיגה.
שנער טוען כי בסקר שפורסם בארצות הברית, 37% מהנהגים האמריקאיים חושבים כי נהגים שדעתם מוסחת הם האיום הגדול ביותר על הבטיחות בכביש –יותר מנהגים עייפים או נהגים תחת השפעת אלכוהול. באותו הסקר הודו 74% מהנהגים כי עסקו בצורה אחת או יותר בהתנהגות מסיחת דעת לפחות פעם אחת בחצי השנה האחרונה. במחקר שנערך בשנת 1979 בנושא הסיבות לתאונות הדרכים, החוקרים מזהים שלושה סוגים של הסחות דעת.
הראשונה, הסחת דעת פנימית, המיוחסת לאירועים הקשורים לדברים שקורים בתוך הרכב, כמו ילדים, רדיו וכו'. השנייה, הסחת דעת חיצונית, דברים שקורים מחוץ לרכב, כמו שלטים, הולכי רגל וכו'. השלישית,חוסר קשב פנימי כמו מחשבות או חלומות. מחקר גדול שנערך בין השנים 2003-2005 בשיטת התצפית, התבסס על נהגים שהסכימו להתקין מצלמות בתוך כלי הרכב, ליד המראה. המסקנה החשובה והמדאיגה מהמחקר הזה היא שאף לא נהג אחד הקדיש את תשומת הלב שלו למשימת הנהיגה במשך כל הזמן. כולם עסקו בצורה כל שהיא בהסחת דעת בחלק מהזמן. הפעולות השכיחות ביותר – שבהן עסקו שלושה רבעים מהנהגים, או יותר מכך קשורות לאכילה או לשתיה, התעסקות עם הרדיו, שיחה עם נוסע והסחת דעת שנבעה ממשהו בתוך כלי הרכב. לבסוף, כשליש מהנהגים התעסקו עם הטלפון הסלולארי שלהם בזמן הנהיגה.
עמותת אור ירוק: "בסקר שערכה עמותת אור ירוק באמצעו מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה נמצא כי כל נהג רביעי הודה כי הוא מסמס בזמן נהיגה. כל הסחת דעת בכלל ושימוש בטלפון הסלולארי בפרט מהווה סכנה גדולה לנהג ולשאר משתמשי הדרך האחרים בכביש. מדובר בנהיגה של מספר שניות בעיוורון מוחלט ולכן הסכנה כל כך גדולה".
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות