ועדים, פוליטיקאים וטייקונים: כך הגיעה יוון לפי התהום

לאחר מבול של מהומות ודיווחים בכל כלי התקשורת, כולם כבר יודעים משהו על המצב הכלכלי הקשה של יוון: אבטלה של 21%, קריסה בפעילות הכלכלית וצניחה של 5% בתוצר, חובות לשאר העולם של 350 מיליארד יורו, ועתיד כלכלי שנראה אפילו קודר עוד יותר. אבל כיצד היא הגיעה לשם? מדוע דווקא יוון, מדינה ים תיכונית חביבה עם אוכלוסיה של 11 מיליון איש וסקטור תיירות משגשג, היא זו שנפלה למיתון קשה יותר מהשפל הגדול של ארצות הברית ב-1929? ואולי הכי מעניין: מי אשם, והאם דבר דומה יכול לקרות במדינות אחרות - למשל כאלה שקרובות אליה במיקום, בגודל, במזג אוויר ובמנטאליות?

איתן אבריאל, שליח TheMarker לאתונה, יוון



לאחר סדרת פגישות עם עיתונאים, אנשי עסקים, דיפלומטים ואנשים ברחוב, הבנו שלשאלה "מי אשם" אין תשובה אחת אלא כמה. הנה הרשימה, לפי סדר חשיבות משוער: ועדי העובדים, הפוליטיקאים, 20-30 משפחות של טייקונים, ובאופן מפתיע - גם הגרמנים והמנהיגים של הגוש האירופאי המשותף.

העיוות הזועק ביותר בכלכלה היוונית הוא בלי ספק הסקטור הציבורי, שנהנה עד כה מתנאי שכר וקביעות ששום מדינה לא יכולה להרשות לעצמה - בוודאי לא יוון, מדינה שכלכלתה מבוססת על ענפי שירותים ואינה מייצאת או מייצרת הרבה. הנה נתון מדהים ראשון: מאז החל המשבר הכלכלי האחרון פיטר הסקטור הפרטי ביוון כחצי מיליון אנשים, אותם אנשים שגרמו לעלייה החדה באבטלה. ומה קרה בסקטור הציבור? שום דבר. אף עובד לא פוטר, והוא דווקא המשיך לגייס אנשים.

אם אמא יהודיה בישראל חולמת שבנה יהיה רופא, עורך דין או מהנדס אלקטרוניקה, לאמא היווניה יש שאיפה אחרת לחלוטין: הילד צריך לעבוד בסקטור הציבורי, קודם כל כי שם אי אפשר לעולם לפטר אותו. אם הוא מתקדם בסולם התפקידים, הילד גם יקבל שכר גבוה - ובוודאי שיותר גבוה מאשר תפקיד מקביל בסקטור הפרטי. ואם לילד יש חושים טובים והוא יודע לעבוד עם אנשים, הוא יוכל גם להנות מהבונוס האמיתי: שוחד.

אם תרצו, התפקיד האולטימטיבי ביוון הוא זה של האחראי על אישורי בנייה, תחום שביוון נחשב כמושחת עד היסוד. יש לו קביעות, יש לו שכר גבוה הנקוב ביורו, הוא יכל היה עד לא מזמן לקבל בזכות תנאים אלה הלוואות נדיבות מהבנק – והוא יכול להוסיף על זה מיליונים בשוחד. התוצאה: פקידים רבים עם חשבונות בנק של מיליוני יורו – וכמובן רכבי פאר גרמנים כמו ב.מ.וו או פורשה. ידוע שביוון ישנו ריכוז גבוה מאוד של רכבים אלה, ושעיר יוונית לא גדולה בשם לריסה היא שיאנית העולם לנפש באחזקת ג'יפים מסוג פורש קאיין.

העולם המתוק של הסקטור הציבורי נמשך גם לאחר שנות העבודה - בפנסיה. מקצועות ופקידים רבים מקבלים עד היום פנסיה חודשית קבועה של 4,000-6,000 יורו לחודש, ולמרות שגיל הפרישה הרשמי הוא 65, קבוצות רבות של עובדים השיגו קיצור דרך. טייסים, למשל, יוצאים לפניסה לא הרבה אחרי גיל ארבעים. מה לעשות, תפקיד קשה ושוחק נפשית. אם משתמשים בחוויה הישראלית ומנסים לתאר את הכלכלה היוונית, אפשר לדמיין את העולם הבא: כל הסקטור הציבורי בישראל הוא כמו חברת חשמל או נמל אשדוד.

אלא שזהו כמובן הסבר חלקי, כי מי הסכים לתת לועדי העבודים בסקטור הציבורי את התנאים המטורפים הללו? התשובה היא: הפוליטקאים. אלה, מתברר, תלויים לחלוטין בוועדים בכל עונת בחירות, משהו שמזכיר את התלות של חברי הכנסת של הליכוד בחברי המרכז. כך יוצא שבכל פעם שמישהו זוכה בבחירות, הוא מייד מנפח עוד יותר את הסקטור הציבורי כדי לסדר לאלפי תומכיו מקומות עבודה נוחים. פעמים רבות הם רק מקבלים שכר, ולא ממש עובדים. ומה אם פוליטקאי לא מוכן ללכת בדרך הזו? הוא מאבד את השלטון.

ויש עוד צלע במשלוש היווני הזה: הטייקונים. ביון יש שני סוגים של עשירים: משפחות של כסף ישן, שבהם הנציגים הם מדור שלישי של עושר, ומתעשרים חדשים שעשו זאת בעיקר באמצעות העליות הגדולות שרשמה הבורסה לאחר ההצטרפות לגוש היורו. כמו בישראל, מדובר, על פי התקשרות היוונית, ב-20 עד 30 משפחות שהשתלטו על עיתונים ועל כלי תקשורת, ודרכם השפיעו על הפוליטיקאים ועל החוקים שאלה התקינו. במדינה שבה הפוליטיקאים כה חלשים ומושפעים, ושבה ממילא שלטון החוק רופף, זה לא היה צריך להפתיע במיוחד. ויש עוד דבר שבו הטייקונים היוונים מצטיינים, אולי אפילו יותר מעמיתיהם בישראל: אי תשלום מסים. ביוון אי תשלום מסים, מכל סוג שהוא, הוא ממש ספורט לאומי, והשלטון לא ממש התאמץ לגבות אותם. בשנה האחרונה החל מאמץ כזה, בלחץ מנהיגי אירופה, אלא שעתה אין לאנשים מהיכן לשלם את מסים הללו.

“קח לדוגמא אדם שלקח לפני כמה שנים הלוואה גדולה ורכש איתה בית יפה. היום מגיעים אליו השלטונות, ורוצים לגבות ממנו מס רכשו ומסי הכנסה קודמים – אלא שהוא עצמו פוטר ואין לו כסף. אולי גם אין לו עבודה, וגם אם היה רוצה למכור את הבית, אפילו בהנחה – אין לו קונים. אדם כזה הופך פתאום לעבריין, אבל את בעיית הכנסות המדינה ממסים זה לא פותר", הסביר לנו פרשן כלכלי.

היוונים, לעומות זאת, מזהים עוד אשם בנפילה של הכלכלה שלהם: שלטונות אירופה. "לפני שני עשורים כלכלת יוון היתה במצב סביר. אנשים לא ידעו מה זה אשראי צרכני, הריבית היתה 20%, ולהוציא משכנתה והלוואות לעסקים, אף אחד לא לקח על עצמו אשראי. לא היה דבר כזה. ליוון היתה חקלאות מצליחה, תיירות, שוק ותעשיה מקומית, והיא הסתדרה לא רע. אלא שאז הגיעה אירופה ולחצה על היוונים להצטרף לשוק המשותף. ניתנו לנו סובסידיות ונדרשנו לאמץ את כללי השוק, מה שהרס את החקלאות. לאחר ההצטרפות ליורו קרו שורה של תקלות: המחירים קפצו מייד בגלל אימוץ היורו, כי יורו אחד היה שווה יותר משלוש מאות דרכמה. ביוון זה לא מכובד להשאיר מטבעות כטיפ למסעדה, וכך אנשים החלו להשאיר טיפים של 5 יורו, השטר הקטן ביותר. זה המון כסף. יוון ביקשה מהגרמנים לנפק שטר של יורו אחד, אבל הם סרבו.

בנקים, עם הריבית הנמוכה של היורו, כ-3%, לא התקשו לגייס כסף ולהעמיד אשראי. ואילו הממשלה, כדי לממן את הסקטור העסקי המנופח ומהמושחת, לא התקשתה לגייס איגרות חוב מהקהילה האירופית. מבחינתם, ברור שהיוונים התפתו וצרכו יותר: אתה מקבל משכורת, אתה מקבל אשראי, אתה מייבא בזול עם היורו החדש והחזק שלך – רמת החיים קפצה מייד. אנשים רכשו מכוניות, נדל"ן, תכשיטים, חופשות. יוון, שגם ככה לא הצטיינה ביצוא, הפכה לכלכלה מבוססת שירותים. כולם רצו להיות בנקאים, סוחרים, עורכי דין, וגם עיתונאים. זה שילם טוב. אנשים עזבו את הכפרים ובאו לעיר", מספר העיתונאי.

מומחים אחרים מאשרים את הדברים: האירופאים והגרמנים ידעו מה קורה ביוון. “היום יש משחק ידוע וברור בין היוונים לבין האירופים, והוא הולך כך: היוונים מעמידים פנים שהם עושים רפורמות ומטפלים בכלכלה שלהם, אבל לא מתכוונים לזה אפילו לרגע, ואילו האירופים מעמידים פנים שהם מאמינים להם", מספר דיפלומט זר. היום, על פי הציטוטים של ראשי אירופה, מבקשים האירופים מהיוונים ערבויות מוצקות יותר לקיום הסכמים, לפני שהם מעבירים להם את הכסף של חבילת הסיוע. הם מבקשים למשל לראות חוקים חדשים, שיקבלו את אישור הממשלה והפרלמנט – ועל זה המהומות של הימים האחרונים: החשש שהממשלה אכן תיישם את הצעדים הללו, יחד עם כעס כלפי אירופה, ובמיוחד גרמניה, שנראית כאילו היא המנהלת האמיתית של הכלכלה היוונית.

והיוונים כועסים על עוד דבר: לדעתם, לאחר שההבנקים האירופים הם אלו שעשו את הטעות כאשר העמידו אשראי זול ליוון ולאזרחיה, הם אלו שלוחצים על ממשלותיהם להוציא לפועל את חבילת החילוץ – מכוון שכך הם יוכלו להצלי את הבנקים שלהם. זו לא תיאוריית קונספירציה: חלק מהכסף האירופאי, לאחר שיעבור דרך החשבון של ממשלת יוון, יגיע לבנקים הגדולים של גרמניה וצרפת. “מי כאן באמת מחולץ?”, שואלים יוונים, והתשובה שלהם היא: “הבנקים האירופים". אלא שאפילו אם יקבלו האירופים חוקים ורפורמות על פי מבוקשם, מי יכול לערוב להם שבבחירות הבאות לא ייבחרו פוליטיקאים שישנו אותם, בלחץ הציבור והמהומות?

ואיך כל זה ייגמר? הדבר המדהים ביותר היא שלאף אחד, וודאי לא באתונה, אין שום מושג או אפילו תחזית. את המספרים האמיתים של כלכלית יוון איש לא יודע – וגם לא מאמין למספרים הרשמיים. מערכות הדיווח, למשל מי מקבל מה בסקטור הציבורי, לא אמינות. התחושה הרווחת היא שחבילת הסיוע, הקיצוצים והצנע שיבואו בעקבותיו, למשל חיתוך בשכר של כולם, גם בסקטור הפרטי וגם בציבורי, היא החלופה הגרועה פחות. התסריט של נטישת היורו וחזרה לדרכמה נראה להם כאסון שמשמעותו בידוד כלכלי וכאוס מוחלט. “המצב הנוכחי הוא כבר גרוע מאוד. אם נחזור לדרכמה זה יהיה גרוע יותר, והמדינה עלולה להידרדר לאנרכיה מוחלטת, שבה אי אפשר לחזות מה יקרה. אפילו ברמה הטכנית, של הסכמים ומערכות קיימות – זה כמעט בלתי אפשרי", מזהירים היוונים.

אם לוחצים אותם, התסריט של היוונים נראה כך: יהיו עכשיו כמה שנים קשות. צעירים יעזבו, מי שיכול. אחרים יחזרו לכפרים ולחלקאות. רבים יחיו, בצנעה, מחסכונות ומסיוע של משפחותיהם – המשפחות מלוכדות ביוון, ועוזרות אחד לשני. צעירים יחיו על חשבון ההורים. וכך, לאט לאט, מצבה של יוון יתייצב. “לא תמיד היינו ביורו ולא תמיד היינו עשירים. מצב הרוח של יוון מזכיר את מה שקורה לך כאשר מודיעים לך שחלית במחלה סופנית. בהתחלה אתה פשוט לא מאמין, וזה מה שהיה בחודשים הקודמים. לאחר מכן בא הכעס, ואלה ההפגנות וההתפרעויות שרואים עכשיו. השלב הבא הוא דכאון, ואז, לבסוף, תבוא ה"קבלה" של המציאות כמו שהיא. היוונים לא תמיד היו עשירים, והם יחזרו לאורך החיים שהיה להם לפני השגשוג שבא עם ההצטרפות לגוש היורו", כך חוזה הפרשן הכלכלי. כבר עכשיו רואים ניצנים קטנים של שיפור: היצוא עולה, אם כי מבסיס נמוך מאוד, והיבוא צונח כי לאנשים אין כסף לקנות מוצרים. לא קונים יותר מכוניות פאר. שנת התיירות הבאה תהיה חזקה, בסיוע של מחירים נמוכים. יוון צריכה ללמוד להביא כסף ומטבע זר מבחוץ. למשל: המלונות ביוון משגשגים בקיץ אבל סגורים בחורף. ככה זה. אבל הסינים רוצים לבוא לחופש דווקא בחורף, כי אז יש להם חופשות רבות וכי ממילא הם חוששים מלהשתזף – לסיני אסור להציג עור כהה, זה פוגע במעמד שלו בסין. אז למה אנחנו לא לומדים לשווק את מלונות שלנו בסין?”

ומה עם הסקטור העסקי? “המצב קשה מאוד", מודה איש עסקים ויועץ עסקי מנוסה. “כ-20% מהחברות שנסחרות בבורסה נמצאות בשלבים שונים של הקפאת הליכים. שוק הנדל"ן קפא, אם כי המחירים עוד לא יורדים - כי אין שום עסקות. פעם היה בלתי אפשרי לקנות או לשכור חנות, בניין או בית באיזורים הטובים של אתונה. היום רואים חנויות סגורות ובתים עם שלטים "למכירה". אבל בסופו של דבר הדברים יסתדרו, כי עושים דברים והם יניבו פירות. באתונה, שבה חיים כמעט מחצית מתושבי יוון, המצב קשה יותר מבשאר המדינה. בסלוניקי, למשל, יש ראש עיר שהיה פעם איש עסקים, והוא מנהל את העיר כמו עסק. הוא ניקה את השחתית בעיריה, והוא חותם על עסקות להבאת תיירים. אין דרך אחרת".

על רקע הניתוח הזה אנחנו יכולים לספק תחזית זהירה: למרות ההפגנות והנטישה של פוליטיקאים, יקבל הפרלמנט היווני את התנאים של חבילת החילוץ. הסדר התספורת לאג"ח הממשלתי של יוון, שימחק בין 50% ל-70% מהערך המתואם שלהן, ייצא לפועל. ליוון יהיה קשה, אבל היא לא תצא מגוש היורו. אלא שזו תחזית לזמן קצר: בתוך כמה חודשים, אולי מעט יותר, שוב יתברר שליוון אין כסף, ושוב יחל גל חדש של רעיונות, הסדרים, תהפוכות פוליטיות, הפגנות והתפרעויות אלימות. ואי אפשר לדעת כיצד הסיבוב הבא יסתיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!