כ"ג ניסן התשפ"ד
01.05.2024

גם מילד צריך לדעת איך 'לקחת' • תבלין לשבת

שיחת 'שלום בית' בהולה, ומסקנותיה: אם הקב"ה צריך 'לבקש' תרומה, גם אנחנו צריכים לדעת לבקש מילדינו, גם אם זה 'מגיע' לנו • תבלין לשבת פרשת תרומה

גם מילד צריך לדעת איך 'לקחת' • תבלין לשבת



דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה. מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי

א. אנו שמים לב לכפילות לשון, כמה מילים אחרי שנכתב על לקיחת התרומה 'ויקחו לי תרומה', חוזר העניין על עצמו ומסתיים ב'תקחו את תרומתי'.

ב. אין כאן לשון קבלה, לא כתוב על אף אחד שמקבל מהתורם, אלא לקיחה בכח. כביכול הדבר לא ניתן בתרומה 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו'. ובכלל, למה הקדוש ברוך הוא, לו שייכים שמים וארץ, צריך לבקש ש'נואיל בטובנו' לתת לו תרומה?

באישון ליל חמישי, בעוד כל בני הבית נמים את שנתם, עייפים מעמל השבוע, הטלפון הנייד פורץ בצלצול קולני. מי מסוגל בשעה כזו להעיר את כל הבית?

על הקו הייתה אמא מבוהלת שבקשה שעזרה ראשונה מיידית בביתה בשל בעיות ב'שלום בית' בין בעלה לבין בנה בן ה-18. אמצע הלילה, והצעקות נשמעות היטב מבעד לקו. כאילו אירוע ענק מתרחש לו שם. לא, עד כמה שזה יכול להישמע כך, זה הדבר הכי לא משעשע שיכול להיות.

הבן 'נתפס' מחוץ לישיבה, ונלקח לבירור אצל הוריו. אז, הם גילו לתדהמתם המוחלטת שלאורך כל אותו חודש, רגלו של בנם כבר לא דרכה בישיבה.

כבר ממרחק ניתן היה לשמוע את הדי שאגות הוויכוח, שמשכו גם שכנים סמוכים לפתוח את דלתם בהשתאות. כשדרכתי על מפתן ביתם, הנער עזב לחדרו, נותרתי עם ההורים השבורים שלא פסקו מלתנות בפני את מר ליבם.

היה חשוב לי לשאול אותם, מה פשר ה'חקירה' הזו, אליה זומן בנם. "רצינו לשמוע ממנו איפה הוא היה כל הזמן הזה", הם ענו, "וגם כמובן לחנך אותו וללמד אותו לקח אחת ולתמיד".

"לאחר מעשה, יש מטרה בעצם הידיעה היכן בדיוק הוא היה"? ניסיתי להבין. "סקרנות ברורה, כל אחד רוצה לדעת מה בדיוק בנו עשה", השיבו.

"מה שיצא כעת, זה שכל השכונה יודעת עכשיו שהבן של פלוני היה במקום אלמוני, והוא ואביו צעקו זה על זה כל הלילה, ובזה, לכאורה אין תועלת", סיכמתי.

לרגע הם הסתכלו אחד על השני, ואז האבא הוסיף לומר ש"הוא לא יכול יותר להסתובב פה סתם ברחובות בלי לספר לנו. הוא עשה משהו, הוא חייב לשלם עליו".

הרופא ביקש מחילה לאחר הזריקה

עמדנו יחדיו, על מספר נקודות.

גם כאשר אנחנו רוצים לקחת משהו, עלינו לדעת שישנו פער גדול, בין מה שאנחנו רוצים לקחת לבין מה שאנו נקבל בסופו של דבר. בנוסף, אם נדע בדיוק איך לקחת את מה שאנו רוצים, הרי שפעמים רבות נוכל לקבל הרבה יותר.

ישנו סיפור שאירע עם האדמו"ר הריי"צ מחב"ד, שנזקק לקבל זריקה תרופתית כלשהי. הרופא שביצע את הטיפול, ביקש מחילה מהרבי אם גרם לו כאב במהלך החדרת המחט. "למדת אותי מוסר השכל חשוב לחיים", אמר הרבי לרופא, "לפני שנגעת במזרק, שטפת ידיים. לאחר מכן, עשית חיטוי במקום, אמרת לי שזה יכאב מעט, ורק אז דקרת אותי.

"כך גם כאשר אנו באים לדבר עם מישהו על דבר שעשה שלא כהוגן. קודם כל, כדאי מאוד שנשטוף את עצמנו, נראה שאנו לא עושים זאת מתוך כעס או נקמה חלילה, ונכין את השני למטרה של השיחה. אחר כך יש להתנצל למרות הכל".

גם כאשר אנו בטוחים שזכותנו לקבל מילדינו את מה שאנו רוצים, עלינו לזכור שיש דרכים איך לקבל את הדברים, ואם הקב"ה אשר הכל שייך לו, כאשר הוא רוצה מאיתנו הוא 'מבקש', אז בוודאי ובוודאי שגם אנו, צריכים לדאוג לקבל כל דבר, רק כאשר נוכל לגרום ל'צד השני' לעשות זאת מרצון והבנה ולא בכח.

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:

א. האם אתה משיג תוצאות מול ילדיך שלא 'עולות לך בבריאות'?
ב. האם אתה מסוגל לראות שאתה זקוק לטוב ליבו של הילד?
ג. האם אתה מנהל עם ילדיך את השיחות מתוך כעס או תסכול?

בברכה

יוסף חיים בולטון, מאמן בכיר בקאוצ'ינג [email protected]

תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד