1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

החרדי שפרש, בכה: "הבן הולך להתחתן עם גויה"

לרגל חג החירות המכונה גם חג החינוך, בו אנחנו מצווים על 'והגדת לבנך', איש החינוך והמטפל הרגשי מרדכי רוט מגיש טור נוקב בנושא  

מרדכי רוט, ט"ז ניסן תשע"ט 21/04/2019 07:26

"אני פרמיטיבי גאה" pixabay pixabay

אני פרימיטיבי גאה; הייתי לפני מספר שבועות באיזו וועדה של אנשי חינוך שאינם שומרי תורה ומצוות, הציגו שם כל מיני התמודדויות של הילדים והנוער של זמנינו. נכון שאני נחשף לכל מיני סיפורים לא פשוטים כלל וכלל במסגרת פגישותיי עם בני נוער ואנשים, וכן, לפעמים אני משפשף את עיניי ומוודא אם אני נמצא במציאות או בתוך חלום. אבל זה היה קצה קצה של הקרחון מה ששמעתי באותה וועדה. בעיות וסיפורים מסמרי שיער שלא העליתי על דעתי שהם קיימים.

בטבילה היומית שלי במקווה באותו יום, הוספתי מספר טבילות כדי לטהר מעט את נשמתי מהדברים ששמעתי. אני פשוט לא יכול לפרט על הכתב מה ששמעתי מאותם אנשים על ההתמודדויות שהנוער שאינו שומר תורה ומצוות מתמודד.

דברים שפעם היו מחלת נפש היום זה דבר לגיטימי ובריא ובעידוד כלי התקשורת השונים הם נותנים במה ולגיטימציה לכל אותן בעיות שמתרבות. וככל שהם משחררים את רסן הגבולות כך הבעיות נהיות יותר ויותר חזקות.

לא יכולתי להתאפק ואמרתי לאותם אנשי חינוך חילוניים - אתם מבינים עכשיו למה אנחנו כחברה נסגרים בתוך הגטו שלנו. אנחנו פשוט שומרים על עצמינו. כולם מי שישב באותו חדר שתק ולא הגיב, רק אחד זרק לתוך חלל החדר - "עזוב אותך מרדכי, אתה מודע לזה שאתם הציבור החרדי פרימיטיביים. אתה אדם יקר, הוא אומר לי, אבל זו המציאות של הציבור שלך". 

אמרתי לו, "נכון אנחנו פרימיטיביים גאים".

כותב השורות, מרדכי רוט

אמרתי לעצמי תראה כמה הכרחי זה גבולות. ככל שאתה פורץ את הגבולות האדם מרחיק לכת והוא יכול להידרדר לפי תהומות וככל שהעולם בחוץ נפתח יותר כך גם הבעיות וממש הייתי קורא לזה מחלות - נהיות קשות יותר ויותר.

פגשתי בשבועיים האחרונים יהודי שהיה חרדי בעברו והסיר ממנו עול תורה ומצוות. אני מאמין באלוקים ובכיפור אנחנו צמים זה הדבר היחידי שנשאר לי מהיותי חרדי, הוא מספר. למה עזבתי את התורה והמצוות? פשוט לא התאימה לי המסגרת החרדית ורציתי להסיר מעלי כל עול וגבול. הייתה לי איתו שיחה ארוכה מאוד, במשך כל השיחה הוא בכה לי על איך שהוא מתחרט על הצעד שהוא עשה. למרות הביקורת שהייתה לי על הציבור החרדי. הביקורת שיש לי על הציבור החילוני היא לאין ערוך. אני רואה איפה הילדים שלי מסתובבים, מה הם יודעים. אין לנו לא שבת ולא חג יחד. יש לי בן אחד, הוא סיפר לי, הוא נסע ללמוד בגרמניה לימודים אקדמאיים. לפני תקופה הוא סיפר לנו שהוא הכיר שם מישהי והוא חושב על חתונה. את המכה של החיים שלנו קיבלנו כאשר הוא סיפר לנו שהיא גויה. אין לנו לא יום ולא לילה. כאשר עזבתי עם אשתי את הציבור החרדי חשבנו ואמרנו לעצמינו אנחנו לא נהיה פרימיטיביים, הילדים שלנו לא יגדלו בתוך גבולות סגורים, רצינו לשחרר מעלינו כל גבול אפשרי... ובסוף מה שקיבלנו זה ילד שהולך להתחתן עם גויה אי שם בגרמניה.

אני כותב הרבה פעמים על הנוער של היום כמה הוא חייב התייחסות מיוחדת וכמה צריך לתת אהבה והכלה לנוער. אבל הכי חשוב זה לתת זאת בתוך המסגרות שלנו.

הייתי קורא לגבולות ולמסגרות שלנו הגטו החרדי, אולי המילה גטו מזכיר לנו זיכרונות לא טובים מימים אפלים שהיו לעם שלנו, אבל אין מה לעשות, אנחנו צריכים להיות בגטו. כל כך הרבה הלכות חז"ל גזרו כי עשו גדרות שמא האדם יגיע למקומות מסוימים שהוא יחטא ולכן הציבו גבול - לפה אל תיכנס, פה אל תהיה, כי אם תהיה פה אתה תיכשל בסוף בעבירה. זה ידוע לעין כל מה שקורה בעולם, ככל שהאנשים נהיים יותר פתוחים ויותר ליברלים ונותנים את האופציה לעשות מה שרוצים, אז אין גבולות למה שאנשים יכולים להגיע. לכן אני חושב שזה שלחברה החרדית יש לה את החומות והגבולות שלה זה אחד הדברים החשובים ששומרים עלינו.

זה טבע האדם, יהיה אשר יהיה, תיתן לו לעשות מה שהוא ירצה והוא יפרוץ את הגבולות שיהיו לו ולך תדע לאיפה הוא יגיע. אמרו חז"ל, שבעבור שלושה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, את לשונם ואת מלבושם. מה ששמר אותנו כעם זה הגבולות והחומות שהיהודים שמו לעצמם. לא סתם אמר רבי חנינא סגן הכהנים בפרקי אבות, הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו. בלי הגבול, הפחד מהמשטרה, היה העולם סדום ועמורה.

כמו שאנחנו מבינים לדוגמא שיש את חוקי התנועה בכבישים ומי שהוא עובר על החוק מקבל עונש על כך ובכל מדינה ומדינה החוקים שלה. האדם יודע שאם הוא ירביץ או יגנוב יש תוצאות למעשיו, יש פשוט גבולות ואם הוא לא יעמוד בחוקים של המדינה בה הוא נמצא יש סיכוי שהוא ישב גם בכלא.

אנחנו כחברה יהודית-חרדית, הגבולות שלנו הם בכדי שאנחנו לא נעבור על מה שאנחנו באמת מאמינים בתורת משה שלא תהא תורה אחרת. אנחנו מאמינים שיש שולחן ערוך ובכדי שנוכל לקיים אותו אנחנו חייבים להציב לעצמינו גבולות.
פגשתי אנשים לדוגמה שהתקינו בביתם אינטרנט לא מסונן ואתם לא יכולים לתאר לעצמכם לאיזה מקומות אפלים הם הגיעו גם מבחינה רוחנית גם מבחינה זוגית ומכל הבחינות. אין אדם חזק, האדם חייב גבולות, ואם תפרוץ אותם, אתה לא יודע לאיפה תגיע.

אנחנו רואים בחברה המערבית את אחוז הגירושין הגבוה שיש, את הבעיות הקשות שיש כמעט בכל תחום, אני פשוט לא יכול לפרט מעל גלי האתר את שלל הבעיות הרבות והקשות שיש בחברה המערבית והסיבה היחידה היא אחת שאין גבולות. כשאתה לא שם גבולות, כשאתה מתיר את הרסן - אין לך מושג לאיפה תגיע.

גם כאשר אנחנו שמים לעצמינו גבולות, היצר הרע לא שקט על שמריו. אין מה לעשות, העולם בחוץ קורץ ומפתה ואם לא תציב גבולות האדם יסחף החוצה מאוד מהר ויאבד את הערכים שכל כך חשובים לו.

אחד מרבני המגזר הדתי לאומי אמר לפני תקופה שהוא מודה בכך וזה מוכח מחקרית שבציבור שלהם יש מעל 50% נשירה גמורה. ובציבור החרדי יש רק 20% נשירה. הוא גם הודה בכך שהחומות והגבולות שיש בציבור שלנו תורמות לכך.

וכמובן שהחומות והגבולות צריכות להיות לא בכפייה אלא בהסבר חינוכי לילדים לנוער ולאנשים, למה אנחנו מציבים גבולות? כי אנחנו בוחרים בזה ורוצים בזה, כי זו היהדות והאמונה שלי ואני גאה בזה וזה אחד הדברים ששומרים על האמונה. אני חושב שהתגברות הנשירה היא בגלל פריצת הגבולות. לדוגמה איש או נוער שנחשף לתכנים לא מסוננים... ואת האמת כל אחד יודע בליבו מה הם הגבולות והחומות שהוא צריך.

כמובן שרק גבולות זה לא מספיק, כדי לשמור על הקן החרדי הטהור שלנו צריכים עוד שני דברים לדעתי - ערכים רוחניים אמיתיים ומאוזנים. נתקלתי בבני נוער ואנשים שנשרו מהדרך בגלל שהדת הייתה להם מצוות אנשים מלומדה, לא היה להם שום ערך פנימי אמיתי למה שהם עושים. כאשר אין ערך פנימי ותוכן אמיתי אז כשיש קצת קושי הכל יכול לקרוס כי אין יסוד חזק.

פעם המלצתי לראש ישיבה אחד שפעם בשבועיים יביא מרצה מ'ערכים' שידבר עם הבחורים על אמונה, יביא להם הוכחות על אמיתות התורה, כן ממש דומה למה שהם עושים בסמינרים לציבור החילוני. אנחנו חושבים שבגלל שהבאנו ילדים לעולם והם נמצאים בתוך מערכת מסוימת אז אין להם שאלות קושיות ותהיות, בפרט אנו בדורנו הפתוח כל כך, זה ממש חובה לתת להם ביטחון עצמי בדרך שלהם.

כשאתה נותן לילד את היסוד החזק הזה וזה מגיע בצורה שכלית ולא בתור 'כך אמרתי לך' שתעשה או תלך לישיבה כי צריך ללכת לישיבה - אז כל הרוחניות יושבת הרבה יותר חזק על לבבות הנערים, כי כשהיסודות חזקים אז כל הבניין חזק. ככל שהערכים של האדם יותר חזקים, הוא יעשה הרבה מאוד למען הערכים שלו ואפילו מעל הכוחות שלו. לכן כל כך חשוב הבסיס של האמונה והערכים היהודיים שיהא חזק בליבות האנשים ולא מצוות אנשים מלומדה.

דבר שני צריך ללמד רוחניות מאירה ובריאה, להראות לבני נוער את הכיף ואת האור שיש בדת וברוחניות. האמינו לי שלא איומים ולא כל שיטה אחרת מאיימת עוזרת. זה אולי עוזר לפעמים לטווח קצר, אך לטווח ארוך זה רק גורם לאנשים לחיות בשקר עם עצמם. ככל שנצליח להעביר חוויות רוחניות בצורה מאירה ונעימה לילדים ולבני נוער שלנו, כך יש סיכוי שהם לא יעזבו את המקום שכל כך כיף להם שם.

מה שמותר - מותר ומה שחייבים – חייבים. אני מסכים שחייבים גבולות וחומות וזה חובה אבל פה אני מוסיף אבל גדול. האם אנחנו בתור חברה חרדית בתוך הגבולות שלנו לא הגזמנו מדי? ואני אסביר וזה הדבר השלישי שגורם בעיניי לתופעת הנשירה.

נכון יש שולחן ערוך ונכון שצריך ללכת לפי זה. אבל ההבנה שאנשים הם לא רובוטיים ומה שמותר מותר ומה שהגוף או הנפש צריכה לקבל היא חייבת לקבל, האם אנחנו נותנים בתוך הגבולות שלנו את הצרכים הבסיסיים?

פסח זה חג החירות בו השם גאל אותנו ממצרים, לפעמים אדם חושב שאי שם נמצאים החירות והאושר שלי, רק אם אעשה כך וכך אז אהיה מאושר. הגבולות שלנו כציבור חרדי, כציבור ששומר את התורה והמצוות שבורא עולם נתן לנו - אלו החירות והאושר הכי גדולים שאפשר. שנזכה לכך בעזרת השם.

לכל עם ישראל היקרים מאחל לכם מעומק ליבי פסח כשר ושמח.

לתגובות machon.rot@gmail.com





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. ממש ממש נכון!!  (ל”ת)

    יוסף

  2. בזכות הגבולות שלנו זכינו ליציאת מצרים  

    יהודי בדם

  3. נורא לקרוא דברים כאלה...  

    יוסי