י"ז סיון התשפ"ד
23.06.2024
מישהו צריך להתעורר

שרה שנירר, הביטי, בנותייך נרצחות בדם קר

בתוך סערת הסמינרים ובנות שנשארות מחוץ לשער, אמא כאובה ופגועה כתבה מכתב מצמרר לשרה שנירר: "תתפללי שייפסק מסע הדמים הזה" - אנחנו ב'בחדרי - נשים' מביאים את המכתב כלשונו

 שרה שנירר, הביטי, בנותייך נרצחות בדם קר
עין דומעת, אילוסטרציה צילום: pixabay

המכתב הבא מתפרסם אצלנו, 'בחדרי -נשים', ככתבו וכלשונו - לאחר שיצא מדם לבה של אם יהודיה בישראל.

שלום לך שרה שנירר,
נוחי על משכבך בשלום.
אני נאלצת לכתוב לך,
כי כבר אין מי שיקשיב.

משחר ילדותי, סיפרו לי עלייך אישה גדולה.
על מפעל חייך, שנטווה מערכים גבוהים ונעלים,
על מסירות נפשך למול כל הקשיים שנערמו למולך.
היינו, אני, חברותיי ושכמונו,
יושבות מרותקות ופעורות פה למשמע הסיפורים על דמותך המופלאה.
היית בעיננו אגדה, 
מודל לחיקוי ומעוררת השראה.
לא.
לא חלמת,
ודאי לא חזית בדמיונך,
שתבני כזה מפעל,
שכולם יפארו אותך.
פעלת מתוך הבנה פשוטה שבנות ישראל המסולאות הן עתיד העם כולו.
אבל,
גם לא חלמת על עוד כמה דברים.
לא חלמת, שכמה עשורים אחרייך,
יצרו כך לבנותייך.
אותן בנות שליקטת בזמנך מהרחוב אחת אחת,
לא, 
עכשיו לא מדובר בבנות רחוב חלילה,
אלא בבנות צדיקות וטהורות בוגרות כיתה ח' בבית יעקב, שכל שאיפתן וחטאן גם יחד, להמשיך את המורשת שלך.
והן נרמסות ומושפלות, נרצחות בדם קר.
לא!
לא על ידי גויים בני עוולה,
אלא על ידי אחיותיהן ואחיהם.
לא בניכר,
אלא כאן בארץ הקודש.
לא בערים עקורי דת,
אלא בערים של תורה וספר.
נדרסות לרגלי מנהלות/ים בתי ספר יסודי ותיכון, רשמות, "מקקיות", שאת כמות הלשה"ר שלהן לא תכיל האטמוספרה.
כן,
גם הם חונכו וגדלו בבית יעקב ובישיבות קדושות
אך ביכרו למכור את נשמתם לרוע.
מחובתנו לדון אף אותם לזכות,
שהרי עושים הם זאת,
בשם האמת והצדק, התורה והקדושה,
משכנעים את עצמם ואת כולם שכך נכון,  
וידוע שהדרך לגהינם רצופה כוונות טובות.

אותן בנות שחיבקת באהבה, 
מגורשות בחרפה ובזיון אל מחוץ לעיר, 
אל דרך חתחתים רוחנית וגשמית שאחריתה מי ישור...
ומי מגרשן?
נשים חרדיות, אמהות, ובעלות סמכות ציבורית המועסקות ע"ח הוריהן של הבנות,
שתפקידן לדאוג ולשבץ אותן, אך הן מעדיפות לשמור על המנהלות ולתת יד ללשה"ר ולשקרים.
גם אותן נדון לזכות, שהרי צריכות הן להביא טרף לביתן, ע"ח בנות תמימות, פצועות ומדממות שנפלו קרבן למלתעותיהן.
וכולם מביטים במחזה המבעית, 
ואף אחד לא מנסה לעזור, 
ואף אותם נדון לזכות,
כי פתאום כולם כבולים בשלשלאות פלדה.
וכל אחד מביט על רעהו בעיני עגל כאומר,
מדוע אינך עוזר?
הרי מחר, 
זו עשויה להיות חלילה הבת שלך.
היתכן ? ? ?
כן כן, מאמע שרה!
חבל וטוב שאת לא פה איתנו לראות במו עינייך,
יתכן שהיית שוקלת שוב האם להקים מפעל,
שיוריד כ"כ הרבה דמעות צער.
כי את וודאי היית יכולה לחוש את הכאב,
לחבק, והחיבוק שלך היה מרפא.
מבטיחה לך מאמע שרה,
שום מילה פה אינה גוזמא והדברים נכתבו בעדינות רבה.
אז תתפללי עלינו אמא יקרה,
תתפללי שה' ירפא את כאבן העצום של בנותייך, את שברן הגדול כים.
שתמשכנה בדרך הטובה על אף כל הרוע שספגו.
שתמצאנה את מקומן, תרגשנה שייכות ואת האהבה הגדולה שה' אוהב אותן.
תתפללי שיפסק מסע הדמים הזה!
שה' יחזיר בתשובה שלמה,
את כל מי שפגע, שידעו לבקש סליחה בלי לקבל עונשים
ושנצליח לסלוח להם.


אמא לתלמידת כיתה ח'.

שרה שנירר בית יעקב אפליה בית יעקב סמינר בנות סמינר

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 51 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד