1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. משפחה

עוד פעם טור על תינוק שנשכח ברכב? כן, עד שיימאס לכם

בלב דואב כותבת שיפי חריטן בפעם המי יודע כמה על הצורך שלנו, ההורים, בערנות מוגברת, כדי שנשכיל למנוע את האסון הבא • את הפלאפון שלכם אתם שוכחים ברכב?

שיפי חריטן, י"ט תמוז תשע"ט 22/07/2019 15:52

את הפלאפון הייתם שוכחים? אילוסטרציה אילוסטרציה צילום: unsplash

סיימתי ראיון מרתק עם דמות רבנית חשובה. יצאתי מפתח הדלת. על אף שמדובר בירושלים, ובערב היא הופכת לקרירה יחסית, בשעות הצהריים השמש לוהטת ללא ספק. נכנסתי לתוך הרכב, מתכוונת להגיב להודעה אחת בלבד. מכיוון שמנורת הדלק שלי דלקה כבר בדרך הלוך, החלטתי להתקמצן על זמן המנוע, ואמרתי לעצמי שאשלח הודעה כשהרכב כבוי. מה כבר יכול לקרות? ובכן, ניסיתם לשבת דקה ברכב במזג האוויר שבחוץ בלי מזגן? ואני עוד הייתי עם דלת פתוחה, והרכב שלי בצבע בהיר ועדין...

זוועה. זוועת עולם. התייאשתי והדלקתי מנוע, על החיים ועל המוות ואם אני נתקעת - אתמודד. אני לא ממשיכה לשבת ככה ולהיצלות. פשוט להיצלות. אין מילים אחרות.

אני יודעת שהדברים שאני כותבת יכולים להסעיר ולהכאיב, והאמת? זו בדיוק הכוונה. אני רוצה לעמוד, או יותר נכון לרוץ החוצה לרחוב ולצרוח ברחובות 'דיייייי'.

אני רוצה לעבור מבן אדם אדם לבן אדם ולנער אותם, לצעוק עליהם שלא יעזו לצאת מהרכב לפני שהם בודקים אותו שוב ושוב ושוב.

נמאס לי לחזור על קלישאות כמו האם את הפלאפון שלכם הייתם שוכחים, ולחזור על העניין של הרגל וכו'. נכון, אני גם יהודיה מאמינה ויודעת שלכל מעשה יש סיבה, ושלעתים הקב"ה פשוט סוגר לנו את העיניים ואין דרך להסביר, פשוט אין. אלא שמתוך אותו מקום מאמין, אני יודעת שיש גם את חובת ההשתדלות, וחושבת שטרם מיצינו אותה בנושא.

יש לכם רכב? אתם חייבים, פשוט חייבים לעשות הכל כדי לבדוק שהוא ריק בסוף הנסיעה. מבחינתי תפתחו OCD ותבדקו אותו גם כשאתם נוסעים לבדכם. העיקר תבדקו.

לנהגי אוטובוס והסעות יש חיוב לבדוק את הרכב בסוף הנסיעה. האם גם בעלי רכבים פרטיים זקוקים לחוק כזה? 

כשבתי האמצעית היתה בת 6 או 7, היא נשכחה ברכב הסעות. לשמחתי אני אמא מאוד מעורבת, נוכחת, ויודעת בדיוק מתי כל אחד ואחת צריכים להיות והיכן. חמש דקות לאחר זמן איחור סביר, כבר הרמתי את העולם על הרגליים והנהג הלך לחלץ לי את הילדה. אני זוכרת את הלחץ, את הפחד, ואני גם זוכרת את התגובה של הילדה שניסתה לזעוק לעזרה ולא היה לה ממי. עד היום, 6 שנים אחרי, ועם טיפול רגשי מיידי, היא עדיין זוכרת בבירור את הסיטואציה. והיא עוד היתה ילדה גדולה שניסתה לעזור לעצמה.

תינוק ששוכב בסלקל, חגור, חסר אונים ואינו יכול לעזור לעצמו - הוא כמו תינוק ששמו אותו על המנגל. אין לו דרך לנסות לעזור לעצמו גם אם הוא מאוד רוצה. הוא לגמרי תלוי במבוגר האחראי שנוהג ברכב.

אין פה מקום להקלות, אין פה מקום להסברים, יש פה מקום רק לדבר אחד: לבדוק את הרכב שוב ושוב ושוב, ומבחינתי שוב - עד שיימאס לכם.

אני כותבת מלב כואב ובוכה, על תינוק שכלל איני מכירה. 

אני לא רוצה לחשוב מה עובר על הורים שמגלים כזו זוועה, ואני לא רוצה לחשוב על תינוק שמאבד כך את חייו. 

בואו בבקשה ננסה לעשות כל מה שיש ביכולתנו. אנחנו לפני הימים הכי חמים של הקיץ - אנא! שימו לב אלף פעמים בכל נסיעה שלכם ברכב.

בשורות טובות.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. דברייך אמת אך ניכר מהם מעט ביקורת  

    מיכל