1. עמוד הבית
  2. בחצרות
  3. בחצרות חסידים

החתונה האחרונה שר' אברהמ'ל ארגן מבית החולים

אחת הדמויות היותר מרתקות בירושלים היה ר' אברמ'ל שטיינברג ז"ל, הפויקער הראשון ובעל הקייטרינג, אחרי פטירתו, 'בחדרי חרדים' עם החתונה האחרונה שארגן מבית החולים רגע לפני שהורדם והונשם וגם איך התחיל לתופף בפעם הראשונה

משה ויסברג, כ' אב תש"פ 10/08/2020 19:02

סיפורו של המתופף ר' אברמ'ל שטיינברג ז"ל ר' אברמ'ל שטיינברג ז"ל צילום: באדיבות המצלם

פטירתו של ר' אברמ'ל שטיינברג ז"ל, מהדמויות המוכרות בירושלים גרמה לעצב רב אצל המוני מכריו וידידיו הרבים, ר' אברמ'ל היה איש חסד שעזר בגופו ובממונו לכל אדם והיה חושב גם על הפרטים הקטנים. 

ל'בחדרי חרדים' נודע כי בשמחת חתונה שנערכה ביום רביעי האחרון, הוזמן ר' אברמ'ל להכין את הקייטרינג לחתונה אך בעלי המקום שהוזמן לחתונה, הודיע 15 שעות לפני מועד החופה על ביטול. 

מדובר היה בשמחת החתונה לבן ר' דוד היימן, עוזרו של חיים כהן, משנה לראש העיר ירושלים, עם בתו של ר' יוסף איינשטיין מגבאי האדמו"ר מאמשינוב. (לר' אברמ'ל עצמו קשר עם האדמו"ר מאמשינוב. ברוב חתונות ילדי האדמו"ר הוא היה הקייטרינג מ.ו.).

אחד המשתתפים בשמחה סיפר לנו היום כי אברמ'ל שהיה הקייטרינג בחתונה וניהל את האירוע ממיטת חוליו בטיפול נמרץ, נרתם בכל מאודו למציאת מקום חלופי. למרות מצבו וחולשתו הוא לא וויתר לרגע. הרים טלפונים למקומות אפשריים, וכארבע שעות לפני מועד החופה נמצא מקום ראוי, ובתוך ארבע שעות הוא הרים בשלט רחוק אירוע שכל הנוכחים בו התפעלו מהאירוע המפואר והמכובד.

לאורך כל החתונה שהתמשכה עד שעת ליל מאוחרת, הוא עמד בקשר ודאג שהכול ידפוק כראוי כאילו הוא נמצא במקום. למחרת בבוקר הוא הורדם והונשם עד לפטירתו הבוקר.

אותו יהודי שסיפר ל'בחדרי חרדים' את הסיפור אומר: "האיש זכה ועזב את העולם הזה מתוך שמחת חתן וכלה כפי שהיה רגיל לאורך עשרות שנות חייו וזו הייתה החתונה האחרונה של איש יקר ואהוב שזכה לשמח משפחות רבות בימי חייו".

ר' אברמ'ל שהיה ה'פויקער' – המתופף הראשון שהביא את מערכת התופים והמצלתיים לשמחות החתונה בירושלים, סיפר לסופר יקותיאל יהודה גנזל ב'מרוה לצמא' כיצד הכל התחיל. 

"שנים רבות לאחר שתיקן ה'אמרי בינה' את תקנתו החמורה בעקבות מגפה ורעב שהשתוללו בירושלים התקיימו החתונות בלי במת תזמורת בכלל; אפילו תוף לא היה, מי מדבר על זמר או בעל מנגן. היו רוקדים, שרים ושמחים, והשמחה בקעה מהפה באופן טבעי… כעבור תקופה העירו יראים שבעיר הקודש את תשומת ליבם של הרבנים לקולות הרמים הבוקעים מעזרת הנשים, בהתאסף נשות ירושלים לשמח את הכלה. באותה שעה התקינו שאחת הנשים תכה בתוף ותצלצל במצלתיים, לטשטש את קולות השמחה. סבתי מרת נחמה קלצקין ע"ה הייתה בזמנו עוברת מחתונה לחתונה ומתופפת בתוף הבודד והקטן, לשמחת כלה ולעמעום קולות המצהלות".

"תקופה נוספת חלפה, והתוף הבודד עבר מעזרת הנשים אל אולם הגברים. בערב כל חתונה היו הולכים אל אחד משלושת הגמ"חים שהיו בירושלים – אצל משפחת קטינא במאה שערים, אצל אמי מרת שטיינברג ע"ה, ואצל משפחה נוספת שאיני זוכר כעת את שמה. בגמ"ח היו מקבלים תוף אחד קטן-מידות, ואותו נטלו אל אולם השמחה. באולם היה מתיישב מתנדב מקרב בני המשפחה, והיה מכה בכל כוחותיו בתוף".

משבגר ר' אברהם והיה לנער, היכה הרעיון במוחו: מי אומר שצריך להסתפק בתוף אחד ובמצילה כפולה? שמא נבנה מערכת של תופים ומצלתיים, וכך נוכל להגביר את השמחה בתוך מעגלי הרוקדים, זאת בלי לעבור חלילה על תקנת כלי השיר המחמירה. אומר ועושה. תקופה קצרה עברה, עד שאחד מידידיו של ר' אברהם נכנס אל מתחת לחופה; הגיע הזמן לממש את הרעיון:

"הגעתי לאולם שעה ארוכה לפני המועד הנקוב בהזמנה, הרכבתי את מערכת התופים והעמדתי לצידה מיקרופונים גדולים. החתן והשושבינים הגיעו, הקהל החל מזמר ומרקד, ואני מתופף. מיותר לציין שאת רזי התיפוף לא למדתי מעולם, והמקצוענות שלי, כמו של יתר חברי לתופים באותן שנים, התבססה על קצת 'חוש' טבעי והמון חובבנות.

"בתחילה הייתי מתופף, והקהל שר ורוקד, לא היה מושג של 'זמר' באולם השמחות. גם התזמורות מחוץ לירושלים לא לוו בשירת בעל-מנגן. כעבור תקופה קצרה הבחנתי במעלה הפוטנציאלית של הוספת זמר, שישליט סדר ונעימות בשירי השמחה וההתעוררות, למן קבלת הפנים עד אחרי המצווה טאנץ. התחלתי להופיע עם אברכים בעלי רגש שהגיעו לשמח חתן וכלה בשירתם הנעימה. הרעיון צבר תאוצה; שבועות חלפו, עד שכל תזמורת שכיבדה את עצמה הצטיידה במשורר משלה".

ועדיין לא נקבע לחלוטין מקומם של המתופף ושל בעל המנגן המלווה, עד שה'ספרא דדיינא' של 'העדה החרדית' אמר את דברו. היו אלה יהודים יראים שבעיר הקודש שחששו מהמנהג החדש. 'מי יודע', חרדה נפשם, 'שמא מדובר בפרצה בתקנה החמורה של ה'אמרי בינה' ויתר רבני ירושלים דאז'. הם ידעו שהכתובת הנכונה להתייעצות בנידון הוא לשכתו של הספרא דדיינא הנודע של בית הדין 'העדה החרדית', רבי אברהם מרדכי ברטשטיין זצ"ל.

רבי אברהם מרדכי ידוע היה כנושא כליהם של חברי הבד"ץ, וכמי שעל שולחנו עולים ספקות ולבטים. אותם יהודים מצאו רגעים פנויים בלשכתו והגישו לפניו את תהיותיהם. ר' אברהם מרדכי חכך בדעתו, ולאחר השיב להם בנימה של צחות שאין הוא רואה כל סיבה לאסור את התופעה השמחה והמשמחת. "הלוא 'תוף' התירו – מדוע ישתנה הדין כשמדובר בשלושה וארבעה תופים; מצילה התירו – מצלתיים מאי שנא? שירה בפה התירו – הכי יבוא מגביר הקול ויאסור?!" דבריו קיבלו משנה תוקף, כאשר בתקופה שלאחר מכן פורסמה אזהרת חברי הבד"ץ בעניין קיומה של התקנה הנושנה שלא לזמר בכלי שיר בשמחות כלולות, כשתוך האזהרה מצוין מפורשות שהאיסור אינו חל על המתופפים בתוף ובמצלתיים.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מי רצח אותו?  

    שלום ברוך

    • מי אמר שלא לבש מסכה?? זה דברי כפירה!!!! 


  2. ת נ צ ב ה  (ל”ת)


  3. מרגש  (ל”ת)

    ע

  4. אברמל זל  

    משה

  5. נרצח ע"י חסידי סאטמאר שלא לובשים מסיכות < קווים לדמותו כנסו  

    הכרתי אותו

    • דוד שלי . 


  6. הייתי בחתונה הזאת  


;