מלחמת הסוכר: ארגון הבריאות העולמי נגד הנשיא האמריקאי

כמה סוכר אתם צורכים ביום? כפית? שתי כפיות? בעצם, חמש כוסות קפה? כנראה שהרבה יותר.

ארגון הבריאות העולמי הודיע לאחרונה כי בכוונתו להמליץ להגביל את צריכת הסוכר לפחות מ-5% מהצריכה היומית של אדם בריא ממוצע, כלומר 6 כפיות סוכר ביום (25 גרם) לגבר בעל משקל ממוצע, ופחות מזה לנשים - 5-5.5 כפיות ביום. ההגבלה מתייחסת לא רק לסוכר שולחני שאנחנו נוהגים להוסיף לקפה, אלא לכל סוכר שנוסף למזון על ידי היצרן וכן לסוכר ממקורות טבעיים כמו דבש, סירופ ומיצי פירות. בעצם, כמעט כל מזון בתפריט היומי שלנו.

ההגבלה הזו עשתה הרבה רעש משתי סיבות: האחת, לא לגמרי ברור לציבור אילו סוכרים יש להגביל ואיך הוא בדיוק אמור לאתר אותם בתוויות המופיעות על המוצרים ומתייחסות לפחמימות כאל יחידה אחת. בנוסף, נראה כי ההמלצה של ארגון הבריאות לא ממש ריאלית. למשל, בכפית קטשופ אחת יש כ-4 גרמים של סוכר, כמעט חמישית מכמות הצריכה היומית המומלצת. בפחית קולה אחת יש 40 גרם, כמעט פי 2 מכמות הצריכה היומית המומלצת. בשורה התחתונה, כמעט כל מזון מעובד כולל הרבה מעבר להמלצה.

בהמלצתו, ארגון הבריאות מסתמך על גוף גדל והולך של מחקרים המעידים שסוגים מסוימים של סוכר הם מקור למחלות רבות - מהשמנה וסוכרת, דרך לחץ דם גבוה ומחלות לב ועד סרטן ואלצהיימר. הטענה שהולכת ומתבססת היא שסוכרים אינם רק "קלוריות ריקות" ואינם מזינים, אלא הם יוצרים נזק של ממש לגוף. הקיצוניים שבחוקרים טוענים שסוגים מסוימים של סוכר הם רעל של ממש, שצריך לפקח עליו במסגרת פקודת הרעלים המסוכנים.

פירות: הבעיה במיצים טבעיים
סוג הסוכר המושמץ ביותר הוא פרוקטוז, הנמצא בפירות (ומכאן שמו "סוכר פירות"). מה שאירוני לכאורה, כי דווקא פירות מומלצים לאכילה. נהוג לחשוב כי כל מזון טבעי המכיל סוכר פירות, הוא בטח גם בטוח לצריכה ולא רעיל. מסתבר כי החומר המתוק הזה הופך לבעייתי בצריכה לא נכונה ובמינונים גבוהים.

והיכן הבעיה? הפרוקטוז אינו מגרה את האינסולין לבצע את פעולתו ולהכניסו היישר לתאים, הוא אינו מגיע למוח כדי לעודד אותו ליצור תחושה של שובע וגם אינו מפעיל מנגנוני שובע הורמונליים.

הפרוקטוז מגיע ברובו היישר לכבד, ולטענת ד"ר רוברט לוסטיג, מומחה לאנדוקרינולוגיה והשמנה של ילדים מאוניברסיטת קליפורניה ואחד המתנגדים הבולטים לפרוקטוז, הוא יוצר שם חומצה אורית שמעלה את לחץ הדם (הטענה הזאת אינה מוכחת עד הסוף, אבל העדויות לכך מצטברות והולכות), יוצר סבילות לאינסולין, ממלא את הכבד בשומן ומעורר את מחלת הכבד השומני שדנו בה כאן רק לפני שבועיים. אם לא די בכך, הוא גם מייצר כולסטרול רע מסוג LDL, גורם דלקת ומעודד הצטברות של שומן בטני באמצעות מנגנון שאינו ידוע עדיין.

מחלת הסרטן נקשרת אף היא סביב הטענות נגד הסוכר ובפרט פרוקטוז וסוכרוז. סוכרוז הוא סוכר רגיל שמורכב מגלוקוז ופרוקטוז. הטענה היא שהסרטן צורך הרבה גלוקוז כדי להתרבות, ולכן הפחתת רמות הגלוקוז בדם יכולה לעזור "להרעיב" את הסרטן ולמנוע את התפתחותו. במכון דנה פארבר לחקר הסרטן בארה"ב לא מסכימים עם הטענה הזו. לטענתם, רק צריכת סוכרים פשוטים ומעובדים, ברמה שמתחילה לגרום סבילות לאינסולין, זוהתה כבעלת מתאם לשרידות נמוכה יותר של חולי סרטן. הדברים עדיין נחקרים, ובינתיים לחולי סרטן מומלץ לצרוך כמו כולם תזונה טבעית עשירה בדגנים מלאים. מחקרים ראשוניים גם קושרים בין סוכר להתפתחות אלצהיימר ולהיווצרות קמטים בעור.

לאור כל הדברים השליליים הללו, אין פלא שד"ר לוסטיג מכנה את הפרוקטוז "רעל". בלי קשר למספר הקלוריות שיש בו, הוא מוביל להשמנה, וגורם מחלות רבות.

אחד הפרוקטוזים שנחשבים 'רעים' הם אלה הנמצאים במשקאות הקלים, וכן, גם במיצי פירות טבעיים, אפילו אלה הנסחטים בבית. מיצים ומשקאות קלים מובילים כמות גדולה מאוד של פרוקטוז לכבד בתוך זמן קצר מאוד. בהיותם נוזלים, הם אינם מעודדים שובע כמו מזונות נלעסים. בקולה גם יש קפאין ומלח - חומר משתן וחומר מצמיא, הגורמים לנו רצון לצרוך עוד שתייה ממותקת.

אם מיץ פירות הוא נורא כל כך, איך יכול להיות שהפירות עצמם דווקא מומלצים?

"לצד כל דבר מר בחיים, ברא אלוקים גם את הטוב. סוכר הפירות עטוף בסיבים תזונתיים עשירים", טוען ד"ר לוסטיג בהרצאתו "סוכר, האמת המרה". אותם סיבים גם הם פחמימה, אבל רוב התזונאים מסכימים שניתן לצרוך ממנה בכמויות בלתי מוגבלות כמעט.

החומר שממנו מורכבים הסיבים בפירות אינו מתעכל בגוף ולכן הם ממלאים את הקיבה והמעי ויוצרים תחושת שובע, וגם מעכבים את הספיגה של הפרוקטוז הכלוא בתוכם. "כשהפרוקטוז הזה שוהה במעי יותר זמן לפני שהוא מגיע לכבד, הוא מעמיס פחות על הכבד והבקטריות יכולות לעכל חלק מהפרוקטוז במקום הכבד", אומר ד"ר לוסטיג.

ד"ר לוסטיג מזהיר גם מפני בשר בקר כמקור לפרוקטוז. לדבריו, בארה"ב מאכילים בקר בפרוקטוז רב כדי שיגדל במהירות ויוכל להפוך לנתח בשר שמן. לבשר הזה קורה מה שקורה לגוף שלנו כשאנחנו אוכלים פרוקטוז, ולכן הוא לא בריא.

נשיא ארה"ב אשם
פרוקטוז בגרסתו הגרועה ביותר הוא "סירופ תירס עשיר בפרוקטוז" - המצאה אמריקאית ייחודית שצברה פופולריות בשנות ה-70, וכיום היא ממתיקה חלק נכבד ממוצרי המזון המעובד ברחבי העולם.

ד"ר לוסטיג תולה את האשם בנשיא ארה"ב לשעבר ריצ'רד ניקסון. בהרצאותיו הוא מספר שניקסון ידע שמחירי המזון, ובעיקר מחירי הסוכר התנודתיים, עלולים להביא לתבוסתו בבחירות לקדנציה שנייה, ולכן פעל להוזלה משמעותית של המזון באמצעות עידוד צריכת סירופ הפרוקטוז - הזול יותר מסוכר רגיל וגם מתוק יותר, ולכן ניתן להשתמש בו בכמויות קטנות יותר (למעשה, היום אנחנו לא משתמשים בו בכמויות קטנות יותר, אלא בדיוק באותה כמות, אבל את זה לא ידעו בשנות ה-70). סירופ הפרוקטוז עשה את שלו - הוא הוזיל את המזון ובעיקר מזון ממותק, וכך הצריכה שלו עלתה.

באותן שנים גם יצאו לשוק מחקרים שלפיהם מומלץ להפחית את אחוזי השומן במזון. אלא שכשמורידים את אחוזי השומן במזון מעובד (בניגוד למזון ביתי), קשה לשמור על טעמו הטוב, ולכן במקום שומן הוסיפו פחמימות ובמיוחד אותו סירופ פרוקטוז זול וזמין.

משקאות קלים: צריכה גבוהה בקרב אוכלוסיות דלות
"בישראל צורכים כמות אדירה של משקאות מתוקים", אומרת ד"ר שירה זלבר-שגיא, ראש מגמת תזונה, בריאות והתנהגות מביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה והמרכז הרפואי תל אביב, "יותר מבארה"ב".

ד"ר זלבר-שגיא מחזקת את טענותיו של לוסטיג אחת לאחת. לדבריה, הן נחשבו אולי בעבר פרובוקטיביות, אבל היום כבר יש הסכמה די רחבה עליהן. מטרתה העיקרית כיום היא המלחמה במשקאות המתוקים. חשבתם שזו בעיה אמריקאית? טעיתם טעות מרה, היא אומרת. הבעיה חמורה לדבריה בעיקר במגזר הערבי, וזה לא מפתיע. גם במדינות אחרות, אוכלוסיות מיעוטים צורכות משקאות קלים בכמות גדולה יותר. זה נובע ממחסור במודעות בריאותית והעדר נגישות לתחליף מזין.

אז מה עושים? ד"ר לוסטיג ממליץ למטופליו, ילדים כבדי משקל, להימנע מהמשקאות הללו לחלוטין ולשתות רק מים וחלב. הוא גם ממליץ לצרוך כל פחמימה עם סיבים, לחכות 20 דקות בין שתי מנות מזון כדי לאפשר למנגנון השובע לעשות את פעולתו ולחייב את הילד לרכוש "זמן משחקים" בתשלום - פעילות גופנית.

סוכר: אולי בכל זאת יש בו משהו?
לסיכום החדשות הרעות, אנו תוהים, היכן התועלות בסוכר?

חשוב לומר: סוכר בצורתו הטהורה (גלוקוז) הוא חשוב לגוף - הוא נצרך על ידי כל התאים ומגיע למוח, ונותן לנו אנרגיה. הבעיה מתחילה כשצורכים יותר מדי ממנו, ובעיקר כשצורכים סוכר מעובד. לכן יש משהו בטענת ארגון מגדלי הסוכר שלא רצוי להימנע משום גורם במזון, וכי הדבר החשוב הוא לשמור על תזונה מאוזנת המכילה את כל הרכיבים, להפחית את כלל צריכת הקלוריות ולהרבות בפעילות גופנית.

הם כנראה צודקים שאין הרבה חומרים "רשעים" בעולם, בעיקר לא חומרים נפוצים כל כך במזון שלנו ובגוף שלנו כמו פרוקטוז. גם על השומן נאמר בעבר שהוא "רשע", והיום ידוע כי יש שומנים טובים ורעים ושחייבים לצרוך שומן במידה כדי לחיות. ובכל זאת, קשה להתעלם מכך שהתזונה המערבית של היום יצאה מאיזון מבחינת רמות הסוכר והפחמימות שהיא כוללת.

הארגון גם טוען נגד ד"ר לוסטיג שהמחקרים שהוא מציג אינם מוכיחים חד-משמעית את הקשר בין סוכר לחולי, אבל בעניין הזה כנראה לא יקבל גיבוי מארגון הבריאות העולמי שכבר הכריז מלחמה על הסוכר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!