אמיר אוחנה בחר להפעיל את המשבר החוקתי על הסיבה המטופשת מכולן

העיתונאי מיכאל שמש כתב היום (שלישי) בעקבות תוצאות הפריימריז בליכוד: "רגע של רצינות: הפריימריז מאחורינו. יש סיבה אחרת רצינית ועניינית שבגללה עדיין הכנסת מפרה את פסיקת בג״צ ולא מקיימת הצבעה חוזרת בבחירות למבקר המדינה?".

יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, מיהר להשיב: "כי זה מעולם לא היה קשור לפריימריז, מיכאל היקר. ובוודאי שיש סיבה אחרת, רצינית ועניינית, למעשה - סיבות: הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה. יש שופטים בירושלים, אבל יש בה גם מחוקקים. בג״צ איננו הריבון. הכנסת כבר אמרה את דברה. תבחר".

זה מדהים. 

מכל הנושאים בעולם, מכל המאבקים החוקתיים הצודקים שניתן לנהל מול בית המשפט, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה החליט לשלוף את הנשק הבלתי קונבנציונלי - המשבר החוקתי - דווקא על הנושא הכי פחות חשוב והסיבה המטומטמת מכולן: פסק הדין שהורה לערוך הצבעה חוזרת לתפקיד מבקר המדינה.

כפי שטענתי כאן מיד לאחר מתן הפסיקה, מדובר בפסק דין שמרני לחלוטין, שמתיישב באופן מלא עם לשון החוק והשכל הישר. אם בעיני אוחנה השכל הישר דורש אחרת - זה נחמד מאוד, אבל הוא לא זה שקובע. לא מדובר בפסק דין שפסל חוק, לא בפסיקה נגד חוק יסוד, ולא בשום צעד שבג"ץ אינו מוסמך לעשות. 

הציוצים של שמש ואוחנהצילום: צילום מסך

למעט פופוליזם זול ותופעת זריקת האחריות הטוטאלית על "מערכת המשפט" שרווחת בליכוד בשנים האחרונות - תוך שלילת כל סמכויותיה (אלא אם כן בית המשפט עשוי פתאום להועיל לצד מסוים במחלוקות פנים-מפלגתיות בפריימריז ואז רצים לבית המשפט כנשוכי נחש) - אין שום מחלוקת משפטית אמיתית לגבי עצם סמכותו של בג"ץ להוציא פסק דין כזה.

החוק וחוק היסוד דורשים במפורש שההצבעה לתפקיד המבקר תהיה חשאית. האם הצבעה שבה חברי הגוף הבוחר - המונה 120 אנשים בלבד (כך שלחשיפת הצבעה של כל אחד מהם יש השפעה משמעותית על חשאיות השאר) - מתעדים את כל תהליך הצבעתם בווידאו, יכולה להיחשב "חשאית"? ספק רב. השופטים, ובצדק גמור, קבעו שלא.

הנתונים מדברים בעד עצמם: בין ההצבעה הראשונה לבין ההצבעה השנייה, שזוהמה באותם תיעודים מצולמים, השתנתה "פתאום" דעתם של כמה חברי כנסת ברגע אחד. כמובן שזה קרה "בלי שום קשר" לאווירת הלחץ החברתי, עד שהתוצאה התהפכה מרוב לשופט אלרון לרוב למיכאל ראבילו.

עו"ד מיכאל ראבילוצילום: יונתן סינדל, פלאש 90

גם ה"סעד" שקבע בית המשפט אינו קיצוני כלל: לערוך בחירות חוזרות. מה הביג דיל? השופטים לא פסלו את המועמד ולא מנעו מהקואליציה לבחור בו שוב. לא לקיים את פסק הדין במקרה הזה, זו סתם התעקשות טיפשית, המכוסה בטיעון חלול של כביכול "הגנה על ריבונות הכנסת". אפילו המועמד הנבחר עצמו, מיכאל ראבילו, הכיר בפה מלא בפסיקת בג"ץ ומתעקש שלא להיכנס לתפקיד ללא הצבעה חוזרת. אז מה הטעם בהתעקשות הזו? איך היא מועילה לאזרחי ישראל?

בינתיים, למדינת ישראל אין מבקר מדינה מכהן.

מבקר המדינה אינו רק מי שפותח תיקי ביקורת ומפרסם דוחות אחת לכמה חודשים. הוא הגוף היחיד המוסמך להעניק צווי הגנה לחושפי שחיתויות, להעביר חשדות לפלילים שנחשפו בביקורת ליועצת המשפטית לממשלה, להכריע בסוגיות בנציבות תלונות הציבור, לפקח על מימון מפלגות בתקופת בחירות, וכמובן לפרסם דוחות שמובילים לתיקון ליקויים במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות, בצה"ל ובחברות הממשלתיות.

בשונה ממשרדי ממשלה אחרים, החוק מעניק את מרבית הסמכויות הללו למבקר עצמו כאדם - ולא למשרד כמוסד. המשמעות קטלנית: גם אם מאות עובדי המשרד ממשיכים להגיע לעבודה, חלק מבוטל והכרחי מהסמכויות פשוט משותק לחלוטין כל עוד אין מבקר מכהן.

למבקר יש גם תפקיד קריטי במערכת הבחירות כמי שמפקח על המפלגות: הוא מגיש דוחות על התנהלותן, מוסמך לקבוע כי מפלגה הפרה את החוק ולהטיל עליה קנסות, מוציא הנחיות כספיות, מעניק חוות דעת שוטפות ומוסמך לקבוע כי תרומה היא אסורה.

והנזק כבר כאן: בתחילת החודש פורסם בחדשות 12 כי בעקבות הוואקום שנוצר, עשר בקשות לבחינת שחיתות ציבורית ולקבלת צווי הגנה כבר נדחו על הסף - פשוט כי אין בישראל שום גורם המוסמך בחוק להעניק אותם. עובדים אמיצים שמבקשים לחשוף מעשי שחיתות או עוולות חמורות במקום עבודתם נותרו ללא גב וללא הגנה. הפניות שלהם אפילו לא יכולות להתברר.

בהקשר הזה: אולי ברוח השנים האחרונות, חלק מהקוראים ממהרים לייחס אוטומטית את המילה "שחיתות" לאיזה "משהו של שמאלנים טהרנים בעיני עצמם". אבל לכאורה לא מדובר בכלל על פרשיות שחיתות שלטונית בדרג הגבוה שנתונות במחלוקת פוליטית בין ימין לשמאל. מדובר במעילות ברשויות מקומיות, בפגיעה בכספי ציבור, בעוולות כלפי אזרחים קטנים ובריקבון מנהלי יומיומי שפוגע בכל אחד מאיתנו.

כשאמיר אוחנה מניף את דגל "ריבונות הכנסת" על גב פסיקה טכנית ומתבקשת, הוא לא מגן על הדמוקרטיה - הוא מגן על הפקרות. כשהוא בוחר לנהל מלחמה פוליטית על גבה של חובת החשאיות, המחיר לא משולם בלשכת יו"ר הכנסת, אלא בקופה הציבורית ובאזרחים הקטנים שאין מי שיגן עליהם. המשבר החוקתי המלאכותי הזה הוא משחק באש והפקרות שנועדה לשרת אך ורק משחקי אגו ומטרות פוליטיות.