ח' ניסן התשפ"ד
16.04.2024

הלכה שבועית: נתינת מעות לגוי שיקנה ביום השוק שחל בשבת

הלכה שבועית בדין נתינת מעות לגוי שיקנה ביום השוק שחל בשבת | מהגאון הגדול הרב שבתי לוי, ראש מוסדות הליכות משה ורב שכונת רמת אהרן ב"ב | השיעור נמסר מידי שבת ברחוב רבינוב 7 ב"ב - שעתיים לפני השקיעה

הלכה שבועית: נתינת מעות לגוי שיקנה ביום השוק שחל בשבת
צילום מסך עלון שבועי צילום: באדיבות המצלם

נתינת מעות לגוי שיקנה ביום השוק שחל בשבת

נושאי השיעור

רמז קודם השבת. איזה הערמה מותרת קודם השבת. נתינת מעות לגוי כדי שיקנה ביום השוק. הבאת הבגדים לכובס גוי בערב שבת. נתינת רכב לתיקון אצל גוי בסמוך לשבת. קניית מכרז בשבת. לומר לגוי קנה חפץ פלוני לעצמך ואקנה ממך אותו אם אצטרך לאחר השבת. בישול אחר בישול. עשיית פיצה בשבת. המסת גבינה צהובה בשבת. המסת שוקולד ע''ג פלטה בשבת. ההיתר לבשל פרי שאין דרכו בבישול.

רמז קודם השבת

בשבוע שעבר דיברנו בדין של רמז לגוי קודם השבת כדי שיעשה מלאכה בשבת. ראינו את השו''ע (סימן שז הל''ב) שמותר לומר לגוי אחר השבת מדוע לא עשית דבר פלוני בשבת שעברה אע''פ שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשה המלאכה לשבת הבאה.

צריך ביאור

והבאנו שצריך לבאר מה טעם ההיתר לומר לגוי לאחר השבת מדוע לא עשית דבר פלוני בשבת והרי הגוי מבין מתוך דבריו של הישראל מה רצונו, וא''כ עשיית המלאכה נעשית על דעת הישראל ומדוע מותרת אמירה זו.

רמז מותר

הבאנו כמה מהאחרונים שביארו בטעם ההיתר דכיון שאמירה זו היא רמז, ורמז מותר לומר לגוי קודם השבת. ומה שראינו שמותר לומר כל המכבה אינו מפסיד וביארו שההיתר דוקא בדליקה שמא יבוא הישראל ויכבה בידיים כי בהול על ממונו, אבל בסתם אסור לרמוז לגוי, זהו דוקא בשבת עצמה אבל קודם השבת מותר.

הערמה מותרת

והבאנו ע''ז את דברי האור זרוע דמבואר ממנו דכל ההיתר אינו משום רמז אלא משום הערמה, דכיון שאומר לגוי על שבת שעברה ולא על שבת הבאה הוי הערמה ומותר, אבל סתם רמז אסור אפילו קודם השבת, וע''כ כתב האו''ז כשם שאמירה אסורה לגוי בשבת אף רמז אסור בשבת, ולא חילק להתיר רמז קודם השבת, אלא כתב להתיר דוקא באופן שאומר לגוי לאחר השבת על שבת שעברה מדוע לא עשית דבר פלוני דזה הערמה, ולכן אע''פ שהגוי מבין מתוך דבריו מה רצונו ועושה מלאכה בשבת הבאה, מותר.

דיוק בדברי הרמ''א

וכן דייקנו בדברי הרמ''א שכתב כל דבר שאסור לומר לגוי בשבת אסור אף לרמוז לו, אבל מותר לרמוז לצורך אחר השבת כגון שאומר לחבירו הנראה בעיניך שתעמוד עימי לערב, הנה רואים שכל ההיתר שמותר ברמז זהו דוקא לרמוז לגוי בשבת בשביל שיעשה מלאכה לאחר השבת, אבל לומר לגוי קודם השבת לצורך השבת לא הביא מקום להתיר, מוכח דרמז קודם השבת לצורך שבת אסור.

רצוני שהחדר יהיה כבוי

ולפי''ז ביארנו דמה שהתירו כאן לומר לגוי אחר השבת מדוע לא עשית דבר פלוני בשבת שעברה אינו משום רמז, דאם רמז מותר קודם השבת, א''כ מותר להביא לגוי קודם השבת רשימה של מלאכות שרוצה שיעשה בשבת ורק יכתוב (או יאמר) לגוי בלשון רמז, כגון שיכתוב רצוני שהחדר יהיה כבוי בלילה והמזגן יהיה דלוק בבוקר ועוד דברים, דהרי כל זה בלשון רמז ולא בלשון ציווי שאינו אומר לו בפירוש מה לעשות אלא רק מגלה לו את רצונו, וקשה לומר כן, דוודאי אסור רמז לגוי קודם השבת.

ביאור בהיתר ע''י הערמה

ע''כ ביארנו דמה שהתירו לומר לגוי לאחר השבת זהו היתר מיוחד של הערמה, דהרי רמז אסור משום שמגלה דעתו כלפי הגוי מה רצונו שיעשה בשבת הבאה, וא''כ מה שעושה הגוי בשבת הבאה זה מכוחו של הישראל ובזה גזרו חז''ל שמא יבוא הישראל לטעות ויאמר מה לי אם המלאכה נעשית ע''י הגוי ומה לי אם המלאכה נעשית על ידי יהודי, ובכך תהיה שבת קלה בעיני ישראל, אבל כאן שזהו בלשון הערמה על שבת שעברה ואין כאן שום גילוי דעת על שבת הבאה מה רצונו של הישראל, א''כ מובן שלא גזרו חז''ל שמא תהא שבת קלה בעיני ישראל.

הערמה קלה מסיפור דברים

ואף ביארנו דנראה דאמירה בהערמה לגוי לאחר השבת היא קלה עוד יותר מסיפור דברים שמותר לכו''ע, דהרי כל ההיתר לומר לגוי בלשון סיפור דברים זה מכיון שלא גילה דעתו כלפי הגוי וא''כ הגוי עושה על דעת עצמו ולא שייכת גזירה וא''כ אע''פ שהסיפור דברים היה על שבת זו בכ''ז מותר. א''כ כאן שאומר לגוי על שבת שעברה ולא הזכיר לגוי על שבת הבאה כלום א''כ ודאי שיהיה מותר, דלא רק שלא גילה דעתו כלפי הגוי אלא אף הרמיזה היתה על שבת שעברה ולא על השבת שעשה בה המלאכה.

כך פסקו האחרונים

וכ''כ התוספת שבת, הלבוש, הערוך השולחן ועוד אחרונים, דהטעם באמירה זו לאחר השבת היא מטעם שאין כאן אמירה כלל על שבת הבאה, וזה היתר מיוחד, אבל סתם רמז אסור קודם השבת.

הילך מעות וקנה בשבת ביום השוק

באותו ענין מביא הבית יוסף (סימן שז ס''ג) בשם פסקי הרא''ש שהביא בשם רבינו סעדיה שאסור לומר לגוי מערב שבת הילך מעות וקנה לי כך וכך בשבת, וכתבו בשם רבינו ירוחם. וז''ל הגה' מרדכי מכאן אסר ר''ש בר ברוך ליתן לגוי מערב שבת לקנות לו בשבת, אבל יכול לומר לו קנה לעצמך ואם אצטרך אקנה ממך לאחר שבת. ולא דמו לכל הנו בית הלל דשרו עם השמש (ליתן לכובס הבגדים בערב שבת שיכבסם בשבת), דכולהו אי בעי עביד מחר אי בעי ימתין, ונמצא דגוי אדעתיה דנפשיה קא עביד, אבל הכא שנותן לו מעות לקנות בערב שבת אי אפשר כי אם למחר ביום השוק, עכ''ל.

עיקר האיסור כיון שאמר שבת

מוסיף הבית יוסף ואומר ונראה לי דיום השוק לאו דוקא, אלא אורחא דמילתא נקט והוא הדין דאפילו אינו יום השוק כיון שהוא אומר לקנות לו בשבת אסור, וזהו עיקר החילוק דבהנך אינו אומר לו שיעשה בשבת. לפי''ז אם אומר הישראל לאינו יהודי קנה לי למחר בשבת אף אם לא אומר ביום השוק אסור, אבל אם אומר הישראל קנה לי ביום השוק אף דיום השוק אינו חל אלא בשבת כיון שלא אמר בפירוש קנה לי בשבת יהיה מותר.

כך למדו האחרונים בדברי הב''י

כך למדו האחרונים בדברי הב''י, דאע''פ שיום השוק נופל בשבת, ואין יום אחר לקנות חוץ משבת, והגוי מבין שכוונת היהודי שיקנה בשבת, כיון שלא אומר בשבת בפירוש מותר לומר לגוי קנה לי ביום השוק. כך הבינו בדברי הב''י, המג''א, הט''ז, המשנ''ב, הכף החיים, הרב פעלים (ח''ב), המהר''י עייאש (ח''א).

הוי כאומר בפירוש

הט''ז והמג''א חלקו על דברי הבית יוסף וסברו דאם יום השוק אינו אלא בשבת, אסור לומר לגוי הילך מעות וקנה לי ביום השוק, דכיון שכך הו''ל כאילו אומר לו בפירוש קנה לי בשבת ואסור. וז''ל הט''ז ונ''ל דכתב יומא דשוקא, דבזה אפילו אינו מזכיר בפירוש שיקנה בשבת אלא נותן לו מעות סתם ובאותו מקום אינו מצוי שיקנה כי אם בשבת שהוא יומא דשוקא כמו שרגילים בעיירות קטנות הו''ל כמזכיר יום השבת בפירוש, ומקום שמצוי גם קצת בשאר ימים אין איסור.   

הדברים אינם מוסכמים

אם כי הבנת דברי האחרונים בבית יוסף אינם מוסכמים. בספר הלכה ברורה הביא בשם ספר יוקח נא לרבי אברהם הכהן מסלוניקי שכותב שאין כוונת הבית יוסף להתיר לומר לגוי קנה לי ביום השוק אם לא אומר בשבת, אלא שאם יום השוק אינו חל רק בשבת אז מותר, עכ''פ רוב האחרונים לא סברו כך בדברי הב''י אלא סברו שכוונתו להתיר לומר לגוי בערב שבת הילך מעות וקנה לי ביום השוק אף שיום השוק אינו חל אלא בשבת, כיון שסוף סוף לא הזכיר לו לקנות בשבת.

מה סיבת ההיתר לבית יוסף

ולכאורה צריך להבין את דברי הבית יוסף, היאך מתיר לומר קודם השבת קנה לי ביום השוק והרי אם יום השוק חל רק בשבת הו''ל כאילו אומר לו בפירוש קנה לי ביום שבת, וא''כ מובנים דברי הט''ז לאסור ומה סיבת ההיתר לדברי הבית יוסף.

להביא למוסך הרכב סמוך לשבת

יתירה מכך, בשו''ת יחוה דעת למרן זיע''א (ח''ג סי''ז), הביא מקרה באדם שנותן רכב למוסך גוי בסמוך לשבת באופן שאין מספיק זמן לתקנו קודם השבת, ואומר לגוי דע שאני צריך הרכב למוצ''ש, אומר מרן זיע''א בספרו כיון שלא אמרתי לגוי בפירוש לתקן בשבת עצמה, בשעת הצורך מותר, אבל לכתחילה אסור, והביא דבריו מדברי הבית יוסף שהתיר לומר לגוי קודם יום השבת קנה לי ביום השוק, דלכתחילה ראוי להחמיר אבל בשעת הדחק ובמקום צורך אפשר להקל כדברי האחרונים שסברו בדברי הבית יוסף להקל. אלא שעדין צריך להבין מה סברת הבית יוסף להקל ברמז כזה.

ראה שאני צריך הבגדים למוצ''ש

הט''ז (שם) בהמשך דבריו אומר, ונראה לי עוד דאפילו בהנו דמתירים בית הלל עם השמש לתת הכביסה קודם השבת, יש איסור אם אומר לו ראה שאני צריך הכביסה למוצ''ש, דהו''ל כאילו אומר לו בפירוש שיכבסם בשבת, וכן לענין אם נותן לו מעות בע''ש ואומר לו שיוצא לדרכו במוצ''ש, שאסור. רואים בדברי הט''ז שסבר דאף למי שהתיר לתת לכובס זהו דוקא שלא אומר לו מתי לכבס דמה שהתרנו לתת לכובס זהו רק כשלא אומר ראה שאני צריך הכביסה למוצ''ש, דאם אומר לו הו''ל כאילו אומר בפירוש.

היכן החילוק בין המקרים

ונראה דכונת הט''ז שכתב ונראה לי עוד, משמע דבזה סבר דלכו''ע יהיה אסור, ואף לדעת השו''ע שהתיר לומר לגוי קנה לי ביום השוק. ולכאורה מה החילוק בין הדינים, דמי שאמר שאסור לומר לגוי קודם השבת קנה לי ביום השוק אם יום השוק נופל בשבת, כיון דהוי ליה כאומר לגוי בפירוש קנה לי בשבת, אותו הדין אם אומר לו ראה שאני צריך הכביסה למוצ''ש, דאסור כיון דהוי ליה כאומר בפירוש, הרי בשניהם לכאורה זה אותו דבר שכופה אותו לעשות מלאכה ממש בשבת, ומה החילוק ביניהם וא''כ מי שמתיר יתיר גם בכביסה ומאי שנא.

החילוק בין המקרים

אלא צריך לבאר שיש חילוק גדול בין המקרים. דמה שהתיר הבית יוסף לומר לגוי קנה לי ביום השוק ואע''פ שיום השוק אינו אלא בשבת, זהו דוקא במקרה זה, שכיון שאין לישראל שום ענין שיקנה לו החפץ דוקא ביום שבת, שהרי אינו צריך את החפץ שיביא לו מיד למוצ''ש, ומבחינת הישראל שיביא לו ביום שלישי את החפץ, אלא שמכיון שיום השוק פתוח רק בשבת, נאלץ הגוי לקיים את הקניה דוקא בשבת, בכה''ג התיר השו''ע, ובזה חלקו עליו הט''ז והמג''א דאע''פ שאינו רוצה בדוקא שיקנה לו בשבת, כיון שיום השוק חל בשבת, הו''ל כאומר לו בפירוש קנה לי ביום שבת ואסור. ובזה נחלקו השו''ע עם המג''א והט''ז. אבל בסתם רמז רגיל שרומז לגוי איזה מלאכה הוא רוצה שיעשה בשבת ודאי שיהיה אסור, דרמז אסור אף קודם השבת שהרי המלאכה נעשית בשבת. ולפי''ז מובן המשך דברי הט''ז דכתב ונראה לי עוד דבזה לכו''ע יהיה אסור, דהרי אם אומר לגוי ראה שאני צריך הכביסה למוצ''ש, מוכיח ומגלה דעתו דרוצה שמלאכתו תעשה בשבת עצמה ובזה ודאי שאסור, דהו''ל כאומר לו בפירוש שיעשה המלאכה בשבת עצמה.

רכב סמוך לשבת אסור

ולפי''ז נראה דאם מביא הרכב לגוי בסמוך לשבת ואומר לו ראה שאני צריך הרכב מיד במוצ''ש, בודאי שיהיה אסור לכו''ע, דאף לדברי הבית יוסף שהתיר לומר לגוי קנה לי ביום השוק, אע''פ שודאי יודע שיום השוק אינו חל אלא בשבת, זהו דוקא כשאינו צריך החפץ למוצ''ש מיד וכיון שכך התרנו, אבל במקרה שאומר לגוי אני צריך הרכב למוצ''ש, משמע בדבריו שרוצה שיעשה המלאכה בשבת וזה כמו כל רמז סתם דאסור לומר לגוי קודם השבת שיעשה בשבת וזה כדברי הט''ז שאם נותן הכביסה לגוי קודם השבת ואומר לו ראה שאני צריך הכביסה למוצ''ש, דבזה לכו''ע אסור.

מבוארים הדברים

והדברים מבוארים היטיב לפי מה שלמדנו בדיני אמירה לגוי. דמה שאסור אמירה לגוי זה מכיון שעל ידי אמירתו לגוי שיעשה מלאכה, הגוי יבוא ויעשה מלאכה בשבת מכוחו ועל דעתו של הישראל, ולכן אף אם אומר לגוי קודם השבת שיעשה מלאכה אסור, דכיון שהמלאכה שנעשית בשבת היא נעשית על דעת הישראל ולא על דעת הגוי, גזרו חז''ל שמא תהא שבת קלה בעיני ישראל, דיאמר הישראל כיון שהמלאכה שעושה הגוי היא על דעתי, מה לי אם אני עשיתיה או הגוי, ויבוא לעשות מלאכות בעצמו בשבת, וכן הוא הדין ברמז לגוי שאסרנו אף לרמוז לגוי לעשות מלאכות בשבת, דכיון שהמלאכה שתעשה בשבת היא על דעת הישראל דהרי בכל רמז מגלה הישראל דעתו כלפי הגוי מה רצונו א''כ המלאכה נעשית על דעת הישראל ולכן גזרנו שרמז כאמירה כדי שלא תהא שבת קלה בעיני הישראל. ולפי''ז סובר השו''ע דאם אומר לגוי ברמז קנה לי ביום השוק ואין רצונו שיקנה דוקא בשבת בזה לא גזרנו על הישראל שמא תהא שבת קלה בעיניו דכיון שאין לו ענין שיעשה המלאכה דוקא בשבת מותר. וע''ז חלק הט''ז וסבר דסוף סוף כיון שהשוק חל רק בשבת הו''ל כאומר בפירוש ואסור אף בזה.

עלינו להעמיק בטעם ההיתר

וע''כ חובה עלינו ללמוד בכל דין מה טעמו וסברתו של המתיר, דהנה אם לא היינו יודעים הטעם והסיבה בדיוק, היינו יכולים לבוא ולהתיר הרבה דברים, ואחר שידענו הטעם והסיבה להתיר ראינו שלא בכל מקום מותר ויוצא הרבה נפק''מ בדבר, וע''כ חובה עלינו להעמיק בכל דין ודין לדעת מה הסיבה להתיר ומה הסיבה לאסור.

קניית מכרז בשבת

אדם שיש לו שותף גוי בעסקיו, ושותפו הגוי מציע לו לקנות מכרז מסוים שמתקיים בשבת, והגוי שואל את היהודי אם לקנות בשבת, מה על היהודי לעשות במקרה כזה.

יאמר לגוי קנה ולא יאמר בשבת

לפי מה שלמדנו, אדם שיש לו שותף גוי והשותף בעצמו רואה מכרז טוב שמתקיים בשבת ורוצה לקנותו בשבת, אסור ליהודי לומר לו תקנה בשבת, אבל מותר ליהודי לומר לו תקנה המכרז ולא יזכיר לו שבת או שיאמר לגוי עשה כפי דעתך, דכיון שפסק השו''ע שכל שלא אמר לגוי בפירוש קנה בשבת מותר לומר לגוי, א''כ ה''ה כאן כיון שאין לישראל ענין שיקנה המכרז דוקא בשבת, אלא רק שבשבת נופל המכרז, כיון שכך מותר לומר לגוי לקנות והוי כאומר לגוי קנה לי ביום השוק ויום השוק נופל בשבת שמותר.

אקנה ממך החפץ לאחר השבת

וכן צריך לבאר בהמשך דברי השו''ע שמתיר לומר לגוי קנה בשבת חפץ פלוני לעצמך ואם אצטרך אקנה ממך החפץ לאחר השבת, והרי לכאורה זה רמז לגוי שיקנה בשבת עבור הישראל והישראל מגלה דעתו שרוצה שיקנה בשבת ואיך נתיר אמירה כזו.

אמירה מפורשת כנגד כוונות

אלא צריך לבאר דכל מקום שהישראל אומר אמירה מפורשת כנגד הבנת הגוי בדעתו של הישראל, כגון כאן שאומר לגוי קנה לעצמך, אם כן אע''פ שהגוי מבין שדעתו של הישראל שיקנה עבורו מ''מ כיון שאמר בפירוש תקנה לעצמך, אין לנו אלא מילותיו המפורשות ולא כוונותיו, וכיון שאמר קנה לעצמך ולאחמ''כ אקנה ממך מותר.

מכירת חמץ בערב פסח

ודין זה דומה לאדם שמוכר לגוי החמץ בערב פסח, ואומר לגוי אם ארצה אקנה ממך את החמץ לאחר פסח, קניה זו היא קניה גמורה, ואע''פ שכל שנה עושים את הקניה הזו, סוף סוף הגוי קונה והקנין חל. כן ה''ה אצלנו כיון שאומר לגוי קנה לעצמך ואח''כ אקנה ממך אם ארצה, מה שאמר בפירוש זה העיקר. וכן ביאר הב''י (סימן שז ס''ג).

לימוד בעיון

רואים מכאן שאם לומדים בעיון את עומק הדברים זה שונה לגמרי מאשר ללמוד הלכות בלי טעם, מי שלומד בלי טעמים מפסיד הרבה נפק''מ גדולות. הנה אם היינו לומדים בלי טעמים היינו אומרים שכל רמז מותר לומר לגוי בערב שבת, כעת לאחר שלמדנו שההיתר לומר לגוי על שבת שעברה זה מטעם הערמה, וההיתר לומר לגוי לקנות בשוק אפילו שיום השוק רק בשבת זה מכיון שאינו חפץ שיקנה דוקא בשבת, א''כ רמז סתם קודם השבת או רמז שיש לו ענין שיעשה דוקא בשבת ודאי אסור.

בישול אחר בישול מותר

נראה עוד דוגמא חשובה באדם שיודע הלכות עם טעמים כמה נפקא מינה יוצא מהדברים. הנה ידוע גבי איסור מבשל בשבת שאין בישול אחר בישול בשבת, ובישול אחר אפיה ואפיה אחר בישול, נחלקו הפוסקים, לדעת הספרדים מותר ולדעת האשכנזים אסור.

עשיית פיצה בשבת

ונבדוק ונעיין מה הטעם שאין בישול אחר בישול, ואם תשאל מה אכפת לך מה הטעם זה הדין ונלך איתו בכל אופן שתמיד אין בישול אחר בישול, ולפי''ז יצא שאדם שרוצה לעשות פיצה בשבת, לוקח פרוסת לחם שם עליה קטשופ ועל זה גבינה צהובה ומניח על הפלטה עד שכל הגבינה צהובה נמסה על הלחם ונהפך הלחם לפיצה בשבת, לכאורה אם אין בישול אחר בישול למה שיהיה אסור לעשות כן.

להמיס קוביית שוקולד בתוך סופלה ע''ג פלטה

אותו דבר יהיה גבי אדם שרוצה להכניס קוביית שוקולד לתוך הסופלה ולהניח על הפלטה, האם יהיה מותר לו מדין שאין בישול אחר בישול. כן ה''ה באחד שהגיע לביתו בערב שבת ורואה את אשתו עצובה, למה, היא הכינה עוגה מיוחדת ושכחה לשים עליה קרם, אומר לה בעלה (הפוסק) מה הבעיה קחי שוקולד תמיסי אותו על גבי פלטה ותזלפי על העוגה בשבת, לכאורה בעלה צודק שהרי אין בישול אחר בישול.

היתר לבשל פרי שאינו מבושל

אלא שאם נעיין בטעם הדין למה אין בישול אחר בישול נראה דברים אחרים וזה גובל באיסורי דאוריתא. אומר החיד''א בשם הרדב''ז (סימן שיח סק''ג) אדם שלוקח פרי שאין דרכו בבישול מותר לבשל אותו בשבת ואינו עובר באיסור מן התורה, כמו שאין בישול אחר בישול. ומי שרואה את דברי החיד''א המה ראו כן תמהו, וכי דבר שלא התבשל לעולם ורק אין דרכו בבישול מותר מדין שאין בישול אחר בישול, ומה ההקשר בין הדברים.

טעם ההיתר שאין בישול אחר בישול

אלא צריך לבאר את דבריו, דכל דין שאין בישול אחר בישול זה מכיון שאין דרך לבשל דבר המבושל, ולכן אם לקח דבר מבושל ובישלו שוב לא עובר באיסור מבשל, כי רוצה לחממו ולא לבשלו, לפי''ז דבר שיש דרך לבשלו גם אחר שהתבשל, מה הענין שיתירו לבשלו עוד, ולכן אומר החיד''א פרי שאין דרכו בבישול מותר לבשלו כמו שאין בישול אחר בישול, שהרי שניהם אין דרכם בבישול, ואין איסור לבשל דבר שאין דרכו בבישול, וכל האיסור לתת אותו ע''ג האש אינו אלא מדרבנן.

להמיס גבינה צהובה אסור

ולפי''ז יוצא שאם אדם לוקח גבינה צהובה בשבת ורוצה להמיס אותה על הלחם ודאי שאסור שהרי מעשים בכל יום שאדם מבשל את הגבינה צהובה וכל דבר שיש דרך לבשלו גם אחר שהתבשל ודאי שיהיה אסור לבשלו. וכן ה''ה בהמסת שוקולד או להכניס קובית שוקולד לסופלה ודאי שיהיה אסור שהרי מעשים בכל יום שממיסים שוקולד כדי לזלף ומנין לנו לבוא ולהתיר.

עלינו ללמוד תורת החילוקים

הנה מצינו כמה חשוב ללמוד הטעמים בכל דבר, דאילולי הטעם בדבר היינו אומרים להתיר לעשות פיצה בשבת ועוד הרבה נפקא מינה גדולים בדבר, ע''כ חובה עלינו ללמוד את תורת החילוקים בכל דבר ובלי זה אין לנו לפסוק.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

הלכה שבועית הרב שבתי לוי

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד