ז' ניסן התשפ"ד
15.04.2024

הלכה שבועית: אופנים המותרים באמירה לגוי בשבת

הלכה שבועית בדין אופנים המותרים באמירה לגוי בשבת | מהגאון הגדול הרב שבתי לוי, ראש מוסדות הליכות משה ורב שכונת רמת אהרן ב"ב | השיעור נמסר מידי שבת ברחוב רבינוב 7 ב"ב - שעתיים לפני השקיעה

הלכה שבועית: אופנים המותרים באמירה לגוי בשבת
צילום מסך עלון שבועי צילום: באדיבות המצלם

אופנים המותרים באמירה לגוי בשבת

נושאי השיעור

טעם איסור אמירה לגוי בשבת. מהו שבות שאין בו מעשה במקום מצוה • אמירה לגוי שידליק הפלטה בשבת • להחם מים בעבור תינוק לברית מילה • לומר לגוי להדליק האור בסעודת שבת • אמירה לגוי במקום שאילולי הגוי תתבטל המצוה • אם נקרע חוט העירוב באמצע שבת • אמירה לגוי בין השמשות • מלאכות שהאדם יצטער אם לא יעשו בשבת • מקום שיש מחלוקת הפוסקים אם מותר ליהודי • שבירת תיבה בשבת • להחזיר תבשיל לח ע''ג פלטה • אמירה לגוי כדי למנוע צער בעלי חיים • להציל כתבי הקודש מן הדליקה • לשמח חתן וכלה בכלי נגינה ע''י גוי • חולה עם מיחוש בעלמא • חולה שיש בו סכנה • חולה עם סכנת אבר • חולה שנפל למשכב • קטן שצריך לבשל עבורו • אכילת חלב אחר בשר ליולדת

איסור אמירה משום גזירה

אחר שלמדנו מה אסור לומר לגוי, וביארנו החילוק בין אמירה לגוי לבין רמז וביארנו מהו סיפור דברים ובמה הוא שונה מרמז. ראינו שעיקר האיסור לומר לגוי לעשות מלאכות בשבת בעבור ישראל הוא כדי שלא תהא שבת קלה בעיני ישראל, שמא יאמר הישראל מה לי אם נעשית המלאכה על ידי גוי ומה לי אם נעשית המלאכה על ידי יהודי ויבוא לעשות מלאכות בעצמו, על כן אסרו חז''ל אמירה לגוי בשבת. כעת נראה כמה וכמה אופנים שונים שבהם התירו אמירה לגוי בשבת, ולא גזרו שמא תהא שבת קלה בעיני הישראל.

חילוק בין שבותים

 אומרת הגמרא בעירובין (סז:) ההוא ינוקא דאישתפיך חמימיה, אמר להו רבה ניתו להו חמימיה מגו ביתאי, אמר ליה אביי והא לא ערבינן, נימרו ליה לנכרי ליתי ליה, אמר אביי בעי לאותביה למר ולא שבקן רב יוסף, דאמר רב יוסף בדאורייתא מותבינן והדר עבדינן מעשה, בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן, לבתר הכי אמר ליה מאי בעית לאותביה למר, אמר ליה דתניא הזאה שבות ואמירה לנכרי שבות, מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת, אף אמירה לנכרי שבות ואינה דוחה את השבת, א''ל ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה דהא מר לא אמר ליה לנכרי זיל אחים. ע''כ.

אמירה לגוי שבות בלי מעשה

נבאר דברי הגמ', בזמנם היו נוהגים לאחר שעושים ברית מילה לתינוק לרוחצו במים חמים שהוחמו מערב שבת, קרה מקרה לפני רבה שנשפכו המים החמים שהיו מיועדים בעבור התינוק קודם ברית המילה, אמר להם רבה לכו והביאו מים מביתי, אמרו לו והרי אין עירובי חצרות, אמר להם רבה תגידו לגוי שיביא את המים לכאן, בא אביי להקשות על רבה, אלא שרב יוסף עצר אותו מלהקשות, אמר לו רב יוסף במלאכות דאוריתא קודם שואלים שאלות על הרב ואח''כ עושים המעשה, אבל כאן שזה איסורי דרבנן קודם שומעים דברי הרב ועושים מעשה על פי מה שאמר, ואח''כ תקשה קושיות, לאחר המעשה שהביא הגוי את המים ועשו הברית, שאלו לו לאביי מה רצית להקשות, אמר אביי והרי אמירה לגוי שבות וראינו גבי הזאה שאם רוצה לשחוט פסחו וזה במקום מצוה אסרנו (לענין ערב פסח שחל בשבת), משמע דשבות אינה דוחה את השבת, וא''כ הוא הדין במצות מילה שהיא שבות ואינה דוחה את השבת, ואיך התרת אמירה לגוי ולעבור באיסור שבות, ענה לו רב יוסף ולא ראית חילוק בין הזאה לבין אמירה לגוי, בהזאה זה שבות שיש בו מעשה ולכן אינו דוחה את השבת, אבל באמירה לגוי זה שבות שאין בו מעשה ודוחה את השבת.

מהו המעשה בשבות

נחלקו הראשונים בביאור דברי הגמ' שאמרו לחלק בין שבות שיש בו מעשה לבין שבות שאין בו מעשה ,מהו שבות שיש בו מעשה ומהו שבות שאין בו מעשה, מתי מותר ומתי אסור.

הישראל אינו עושה מעשה

הבה''ג פירש שבות שיש בו מעשה הכוונה שהישראל עושה מלאכות זה אסור, אבל שבות שאין בו מעשה הכוונה שהישראל אינו עושה מלאכות כגון באמירה לגוי שהישראל אינו עושה כלום והכל נעשה ע''י הגוי זה שבות שאין בו מעשה ומותר. וע''כ לשיטת הבה''ג יוצא דכל מקום שהוא מצוה מותר לומר לגוי אע''פ שעושה מלאכות מדאורייתא.  

ע''י הגוי כל מלאכה מותרת

ועפי''ז מוחק הבה''ג את דברי הגמ' שאמרה ''דהא מר לא אמר ליה לנכרי זיל אחים'', שהרי לשיטתו כל שנעשה ע''י גוי הוי שבות שאין בו מעשה ומותר, וא''כ מה משנה מה אמר לגוי לעשות, אפילו יאמר לו לעשות מלאכות דאורייתא יהיה מותר, דכל שבות דאין בו מעשה מותר במקום מצוה.

בכל מצוה מותר ע''י גוי

אומר הר''ן בשבת (בסוף פרק רבי אליעזר דמילה) דעל פי זה התיר בעל העיטור אמירה לגוי במקום מצוה ולא ראה הבדל בין מלאכות דאורייתא למלאכות דרבנן, כל אמירה לגוי במקום מצוה מותרת. ואע''פ שמה שהתיר רבה זהו במצות מילה והיא מצוה דאורייתא, לא חילק, ואף מצוות דרבנן מותר לומר לגוי, דכל שבות שאין בו מעשה במקום מצוה מותר בשבת.  

תדליק לי את הפלטה

ולשיטתו מי שנמצא באמצע סעודת שבת ונכבה לו האור פתאום, יכול לומר לגוי בוא תדליק לי את האור, דהרי כל מקום מצוה מותר לומר לגוי לעשות מלאכות. וכן מי שרואה פתאום בשבת שהפלטה אינה דלוקה והמרק שעל גבה כבר קר, וכידוע אי אפשר לאכול מרק קר, יכול לומר לגוי בוא ותדליק לי את הפלטה, דכל שבות במקום מצוה מותר לומר לגוי.

מלאכה דאורייתא זהו מעשה

הרי''ף גרס את דברי הגמ' שאמרה דהא מר לא אמר ליה לנכרי זיל אחים. וביאר את דברי הגמ', שבות שאית ביה מעשה הכוונה שיש בו מלאכה מדאורייתא כמו הזאה, דלית ביה מעשה הכוונה שאין בו מלאכות מדאורייתא, כמו להעביר המים במקום שאין בו עירובי חצרות שהאיסור הוא רק מדרבנן, ע''כ התירו לדחות שבות ע''י אמירה לגוי. ולכן אמרה הגמ' דהא לא אמר לו לך תחמם את המים אלא רק אמר לו להעביר את המים, וזה אינו דומה להזאה. וא''כ לשיטתו כל מלאכות דאורייתא אסור ע''פ גוי, ורק באיסורי דרבנן במקום מצוה התירו ע''י גוי. אבל שבות ע''י ישראל ודאי שאסור בכל מצב.

כל מלאכה דרבנן מותרת

ועל כן פסק בספר המכריע ע''פ דברי הרי''ף דכל במקום מצוה יכול לומר לגוי שיעשה מלאכות שאינם באיסורי דאורייתא, ולא חילק בין מצות מילה לשאר מצוות.

דוקא במצוות מילה התירו

הרא''ש למד בדברי הרי''ף דכל ההיתר באמירה לגוי הוא רק במקום מצות מילה דאורייתא אבל אין היתר בכל מצוות. וכן הרמב''ן למד דכל ההיתר הוא רק במקום מצוות מילה, דמילה דוחה את השבת בשבות שאין בו מלאכות דאוריתא ולא בכל מצווה.

ויש להחמיר

להלכה פסק הרמ''א (סימן רעו הל''ב) י''א דמותר לאינו יהודי להדליק לו נר לסעודת שבת משום דסבירא ליה דמותר אמירה לאינו יהודי אפילו במלאכה גמורה במקום מצוה (וזה על פי הר''ן שהביא את בעל העיטור), שעל פי זה רבים נהגו להקל בדבר לצוות לאינו יהודי להדליק נרות לצורך סעודה, בפרט בסעודת חתונה או מילה ואין מוחה בידם. אלא שמסיים הרמ''א לפסוק ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול, דהא רוב הפוסקים חולקים על סברה זו. וא''כ אע''פ שהביא הרמ''א סמך לנוהגים היתר בדבר, בכל אופן להלכה סבר לאסור ולא התיר אלא במקום צורך גדול.

ההיתר רק במקום שתתבטל המצוה

ויותר מכך צריך לומר דאף לדברי בעל העיטור שהתיר אמירה לגוי כשזה לצורך מצוה, זהו דוקא כשהאמירה לגוי גובלת בצורך מצוה דהיינו שאילולי שהגוי יעשה מעשה תתבטל המצווה, כמו גבי ברית מילה דאם לא יביא הגוי מים חמים תתבטל המצוה, וכן גבי מרק קר שאינו ראוי לאכילה סעודת שבת, ואם לא יניח הגוי את הסיר ע''ג פלטה יכול ליבטל ממצוות עונג שבת לגמרי, וכן כגון בית שקפץ החשמל ואין אפשרות לאכול בחושך אילולי הגוי שיבוא וידליק האור, בכל אלו התיר בעל העיטור אמירה לגוי שמא תתבטל המצוה. אבל במקום שהאמירה לגוי אינה גובלת בביטול המצוה, כמו בימינו אם קפץ החשמל בבית, כיון שיש בחוץ תאורת רחוב, יכול לפתוח החלון ויכנס לו אור לבית ויכול להמשיך בסעודת שבת, אמנם פחות נוח כך, אבל כל שלא תתבטל מצוות האכילה אין לנו להתיר.

הלכה למעשה

לפי''ז אם באנו להכריע הלכה למעשה, האם מותרת אמירה לגוי במקום מצווה. כיון שמרן בשו''ע לא הזכיר היתר זה כלל (ומה שהתיר בסימן שז' אינו אלא שבות דשבות במקום מצוה). וכל ההיתר אינו אלא בדברי הרמ''א, וגם הרמ''א עצמו פסק שנכון להחמיר מכיון שרוב הפוסקים חולקים, ורק במקום צורך גדול סבר הרמ''א להקל, והרא''ש והרי''ף פסקו דכל ההיתר אינו אלא במצוות מילה, לכן רק במקום צורך גדול אפשר לסמוך על הרמ''א להקל.

עוד אופן להקל בימינו

בספר חזון עובדיה למרן זיע''א הביא עוד אופן להתיר בימינו אמירה לגוי. כגון לנמצאים בסעודת מצוה  כגון חתן וכלה או ברית מילה, ונכבה האור באמצע הסעודה, פוסק בחזון עובדיה דכיון שיש פוסקים שסוברים דכל החשמל אינו אלא מדרבנן (להלכה אין פוסקים כך) דסוברים שכיון שהחשמל תמיד זורם ורק ע''י המתג שאני מדליק האור אני רק נותן לחשמל להמשיך לזרום אינו אלא גרמא, והאיסור רק מדרבנן, לכן במקום צורך גדול אפשר לסמוך על בעל העיטור. ואם אפשר עדיף שיאמר לגוי להדליק האור בשינוי.

נקרע חוט העירוב

עוד אופן להתיר אמירה לגוי, הביא בחיי אדם (כלל סב סי''א) וכן בשו''ת האלף לך שלמה לר''ש קלוגר (סימן קעב), בצורך מצוה ורבים, כגון שנקרע חוט העירוב בשבת ברה''ר, תיקון החוט בשבת הוא צורך רבים, וגם יש בעיה כיצד ידעו כל התושבים כי החוט קרוע, ובנתיים יכולים לעבור באיסורים. ע''כ התירו לומר לגוי לך תתקן את חוט העירוב, אע''פ שאמירה לגוי שבות, במקום מצוה דרבים התירו, ואף באיסורי דאורייתא מותר.

אמירה לגוי בין השמשות

עוד היתר מביא השו''ע (סימן שז הלכ''ב), כל שבות דרבנן מותר בין השמשות לצורך מצוה, כגון לומר לאינו יהודי להדליק לו נר בין השמשות, או אם היה טרוד והוצרך לעשר בין השמשות. ואע''פ שכבר קיבלנו על עצמנו שבת עוד קודם ששקעה החמה, אמירה לגוי מותרת כל זמן בין השמשות, שהרי ממשקעה החמה באופק זה השקיעה לכו''ע, ומכאן ואילך לגאונים זהו זמן בין השמשות ולרבינו תם עוד 50 דקות, ואנו הרי מחמירים כדעת הגאונים אבל לומר לגוי שיעשה מלאכה בין השמשות מותר.

מלאכה שהוא טרוד ונחפז עליה

עוד היתר הביא השו''ע (סימן רס''א הל''א) ומותר לומר לאינו יהודי בין השמשות להדליק נר לצורך שבת, וכן לומר לו לעשות כל מלאכה שהיא לצורך מצוה או שהוא טרוד ונחפז עליה. וביאר המשנ''ב, ונחפז עליה היינו כל דבר שאם לא יהיה נעשה הוא מצטער עליה בשבת, שרי לעשות ע''י אינו יהודי בין השמשות. ונראה דה''ה במוצ''ש בזמן בין השמשות מותר לומר לגוי לעשות המלאכות הנ''ל.

מקום שיש מחלוקת הפוסקים

עוד היתר הביאו הפוסקים במקום שיש מחלוקת אם לישראל מותר לעשות, מותר לומר לגוי לעשות, והסברה בזה היא, דהרי התבאר שחשש אמירה לגוי היא כדי שלא תהא השבת קלה בעיני ישראל ויבוא לעשות בעצמו, אבל במקום שיש היתר גם לישראל עפ''י פוסקים מסוימים אין לחשוש שתהא שבת קלה בעיני הישראל אם נתיר לומר לגוי.

מקור בשו''ע

כלל זה ע''פ השו''ע (סימן שיד הל''ז) חותמות שבכלים כגון שידה תיבה ומגדל, שהכיסוי שלהם קשור בחבל, יכול לחתכו בסכין או להתיר קליעתו, ודוקא כעין קשירת חבל וכיוצ''ב, אבל פותחת של עץ ושל מתכת אסור להפקיע ולשבר, דבכלים נמי שייך בנין גמור וסתירה גמורה, ומטעם זה אסור להסיר הצירים שאחורי התיבות אם נאבד המפתח, ויש מתירים בזו. ושבירת פותחות של תיבות, יש מתיר ויש אוסר, ויש להתיר על אינו יהודי. ונבאר את דבריו חותמות שבכלים שקשורים בחבל ורוצה לפותחם בשבת או לחותכם בשבת כדי לפתוח הקשר, יכול. אבל אומר השו''ע דוקא קשרים שעשויים להיפתח דבהם אין סתירה גמורה אבל קשרים שלא עשויים להיפתח, או הצירים שבתיבה אם רוצה להסירם כשנאבד המפתח, כיון שהם אינם עשויים להיפתח, יש בהם סתירה גמורה ואסור, אבל הביא שיש מתירים, ושוב חזר ואמר שבירת פותחות של תיבות, יש מתירים ויש אוסרים, וע''ז אמר השו''ע אם רוצה לפותחם ע''י אינו יהודי מותר. מצאנו שכל מקום שיש מחלוקת הפוסקים אם מותר או אסור, מותר ע''י גוי בשבת.

להחזיר תבשיל לח ע''ג פלטה

מכאן למד החיד''א (בברכי יוסף בסימן שיח ס''א) לגבי בישול, שאדם שבישל דבר לח קודם השבת, ובשבת רוצה להניחו ע''ג האש (גם באופן שאין מיחזי כמבשל) קי''ל שיש בישול אחר בישול בלח, ואע''פ יש מחלוקת ראשונים אם יש בישול אחר בישול בלח, החמיר מרן ופסק דיש בישול אחר בישול בלח, אמנם הרמ''א פסק שכל שהוא קצת חם אין  בו בישול אחר בישול אלא אם כן הוא קר ואז יש בישול אחר בישול בלח. בכל אופן אם רוצה להחזיר סיר קר עם תבשיל לח ע''ג האש, שבזה בין לשו''ע ובין לרמ''א יהיה אסור, אעפ''כ יכול לומר לגוי שיקח את הסיר וינחנו כנגד האש, דאם ישים ע''ג האש הוי מיחזי כמבשל ואסור, ולכן אם ישים כנגד האש שזה מקום שאין דרך לבשל בו אע''פ שזה יתבשל מותר, דכיון שיש מחלוקת הפוסקים האם יש בישול אחר בישול בלח, א''כ יכול לבשלו ע''י אינו יהודי בשבת.

אפשר ע''י גוי

ולפי''ז מי שיש לו סיר עם חמין  שיש בו הרבה רוטב או עם מרק ע''ג הפלטה, והנה באמצע השבת רואה שהפלטה התקלקלה ואינה עובדת, ובודק ורואה שהתבשיל כבר קר, יכול לומר לאינו יהודי קח את הקדירה ותניחנה ע''ג פלטה אחרת, דכל מקום שיש מחלוקת הפוסקים אם מותר ע''י יהודי בשבת, מותר לומר לגוי לעשותו.

אפילו בגוי סתם

כמובן שכל היתרים אלו הם אפילו בגוי רגיל מהרחוב, ולאו דווקא בגוי של שבת שמקבל כסף על כל פעולה שבו ההיתרים אחרים. ואע''פ שנהנה ממלאכת הגוי בכל אופן מותר, דכלל הוא שכל איסור הנאה ממלאכת גוי אינו אלא במקום שאסורה אמירה לגוי, אבל במקום שאמירה לגוי מותרת, גם הנאה ממלאכת גוי מותרת.

צער בעלי חיים

עוד היתר הביא השו''ע (סימן שה הל''כ) מותר לומר לאינו יהודי לחלוב בהמתו בשבת משום צער בעלי חיים שהחלב מצערה, והחלב אסור בו ביום. ע''כ. וזהו היתר מיוחד באמירה לגוי במקום צער בעלי חיים שלא גזרו חז''ל שמא תהא שבת קלה בעיני הישראל.

להציל ספרים מן הדליקה

עוד היתר הביא השו''ע (סימן שלד הלי''ח) כתבו משם גאון שמותר לומר לאינו יהודי להציל ספרים מן הדליקה אפילו דרך רשות הרבים. ע''כ. היתר זה הוא אפילו לומר לגוי תכבה ממש, ואפילו באיסור דאורייתא, משום כתבי הקודש, וכל אלו התירו משום שלא חששו שמא תהא שבת קלה בעיני הישראל שהרי הישראל רואה שכל ההיתר אינו אלא במקומות כמו הפסד כתבי הקודש שזה חמור.

להציל ספרים ממים

עוד הביא השו''ע (שם הלי''ט) כל מקום שמותר להציל מפני הדליקה, מותר להציל ממים ומשאר דברים המאבדים. ע''כ. כל אלו מותרים ע''י אמירה לגוי משום ההפסד שבהם.

לשמח חתן וכלה בשבת

עוד היתר הביא השו''ע (סימן שלח הל''ב) יש מתירים לומר לאינו יהודי לנגן בכלי שיר בחופות. ע''כ. כמובן שבימינו אף אחד לא עושה כך. אבל רואים מהי מעלת שמחת חתן וכלה שהתירו אמירה לגוי שיבוא לנגן בכלי שיר. היום אנשים באים כדי לשמח את עצמם, והראיה שאם לא הזמינו אותם לשבת חתן הם נפגעים, כי הם רוצים לשמח את עצמם. עכ''פ התירו אמירה לגוי בצורך מצוה כמו חתן וכלה.

חולה עם מיחוש בעלמא

עוד אופנים אפשר להתיר אמירה לגוי בצורכי חולה. ונראה איזהו חולה המותר ע''י גוי ואיזהו חולה האסור ע''י גוי. בשו''ע (סימן שכח הל''א), מי שיש לו מיחוש בעלמא והולך ומתחזק כבריא אסור לו לעשות שום רפואה ואפילו ע''י אינו יהודי, גזירה משום שחיקת סממנים.

חולה שיש בו סכנה

השו''ע (שם הל''ב) מי שיש לו חולי של סכנה מצוה לחלל עליו את השבת והזריז הרי זה משובח, והשואל הרי זה שופך דמים. ומבאר המשנ''ב אותו האיש שהוא מתחסד וירא לחלל את השבת כי אם ע''י מורה הוראה, הרי הוא שופך דמים, שבעוד שהוא הולך לשאול יחלש החולה יותר ויסתכן. ע''כ חולה בסכנת נפש התירו לחלל עליו את השבת ללא גוי.

סכנת אבר

כתב השו''ע (שם הלי''ז) חולה שהוא בסכנת אבר, שחוששים שמא ימות אותו אבר אם צריך לעשות איסורי דרבנן מותר ע''י ישראל, ואם צריך לעשות מלאכות דאורייתא מותר ע''י גוי.

נפל למשכב

כתב השו''ע (שם) חולה שנפל למשכב, אסור לעשות מלאכות אף מדרבנן ע''י יהודי, רק בשינוי, אבל ע''י גוי מותר כל מלאכה ואפילו דאורייתא. נפל למשכב פירוש, אינו שוכב ממש בפועל, אלא אפילו אם יש לו חום וכל גופו חולה עד שהוא מרגיש שאינו יכול לתפקד. וכן מי שיש לו כאבי אוזניים או כאבי שיניים שהם כאבים חזקים עד שכל גופו חולה, וכן מי שיש לו חום שכבר אינו מתפקד כראוי, הוי בגדר נפל למשכב, ומותר לחלל עליו את השבת ע''י גוי.

קטן שצריך מאכל לחזקו

קטן, עד גיל 8 או 9, כל מה שצריך לו כדי לחזקו מותר לתת לו ע''י גוי. ואפילו אם צריך לבשל לו מאכל מיוחד שמחזקו מותר לומר לגוי בשבת שיבשל לו. אבל כ''ז דוקא במאכל שאם לא יאכל אותו הוא יהיה חלש, אבל קטן שאוהב חלב חם, אסור לומר לגוי תבשל לו חלב, כיון שזה בגדר פינוק בעלמא, כיון שאפשר לתת לקטן לאכול משהו אחר כדי שיחזק אותו, וכל ההיתר דוקא אם אין לקטן דבר אחר והמאכל אינו בגדר פינוק, שבזה מותר ע''י גוי.

יולדת שצריכה מאכל חלב אחר בשר

הוא הדין גבי יולדת או חולה שהתירו להם לאכול חלב אחרי בשר מבלי לחכות שש שעות, כל זה כיון שהחלב יחזק אותם ובלי החלב הם יחלשו עוד, אבל אם זה רק בגדר פינוק אסור להקל להם.  

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

הלכה שבועית הרב שבתי לוי

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד