הלכה שבועית: הכשרת המטבח לפסח

הכשרת המטבח לפסח

נושאי השיעור

הכשר כלים ע''פ רוב תשמישו • מהי הגדרת רוב תשמישו • חיוב חז''ל בהגעלה לנטל''פ • בימינו אין ליבון • כלי שנעשה אדום אין אינו ליבון • חמץ שמו איסורא בלע • הכשר גביע של קידוש • כוסות • כלי זכוכית • סירים • סכינים • הכשר התנור • אדים לא נתפסים במקום חם • מאכל חלבי ובשרי יחד בתנור • מגשי התנור בפסח • הנחת תבניות ע''ג המגשים בתנור • הכשר השיש • ציפוי השיש בנייר כסף עושה אווירה של פסח • הכשר אינדוקציה • הכשר החצובות • מיחם של שבת • מיני בר • הכשר הפלטה   

הכשר כלים חידוש התורה

היום נדבר על הכשרת המטבח לפסח. נתחיל עם כמה כללים שיש לנו בדיני הגעלת כלים. א. צריך לדעת שכל דיני הגעלת כלים זה חידוש התורה. לאחר מלחמת מדין צוה הקב''ה ע''י אלעזר הכהן להכשיר הכלים ממאכלות איסור הגוים, ואומרת התורה בפרשת מטות כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש, כל אשר יבוא במים תעבירו במים. התורה מדגישה שיש כלים שאפשר להכשיר אלא שצריך לדעת את אופן הכשרם.

אין לחדש סברות על התורה

אילולי התורה שכתבה לנו ששייך מושג של בליעה בכלים לא היינו יודעים זאת, שהרי בעין איננו רואים את הבליעה כלל, וגם אם היינו יודעים שיש בליעה, לא היינו יודעים שהכלי יכול גם לפלוט, ובאמת בחרס רק בולע ואינו פולט לגמרי ולכן אין לו הכשר, לכן עלינו לדעת שכיון שכל מושג זה של הגעלת כלים הוא חידוש התורה, ובלי חידוש התורה לא היינו יודעים שיש מושג של בליעה בכלים, וכן לא היינו יודעים אם ששייך גם פליטה בכלים, ובאלו כלים שייך פליטה, וכיצד פולט, לכן אין אפשרות לחדש סברות מדעתנו ולומר נראה לי שאפשר פליטה באופן שלא אמרה תורה.

רוב תשמישו

ב. עוד הקדמה בעניין של הכשר כלים. כיון שכתוב שכל כלי הכשרו יהיה לפי בליעתו, דהיינו כלי שבלע בצונן הכשרו יהיה בצונן ע''י שטיפה בעלמא, וכלי שבלע בחם הכשרו יהיה ע''י הגעלה, וכלי שבלע באש הכשרו ע''י ליבון, עלינו לדון מה הדין בכלי שרוב פעמים שימושו ע''י האש, ומקצת פעמים שימושו ע''י חם, כיצד יהיה הכשרו.

לפי כל שימוש

בפשטות נראה דכל כלי נלך אחר שימושו, ואפילו אם פעם אחת השתמש בו באש וכל הפעמים השתמש בו בחם בכלי ראשון, הכלי חייב ליבון כיון שסוף סוף הכלי בלוע ע''י האש, ובליעה זו כיצד נוציא אותה בלא ליבון.

דעת הראשונים

כך פסקו הגהות מיימוניות וכן פסקו הראבי''ה והמרדכי, דכל כלי הגעלתו לפי שימושו, ולכן אם רוב שימושו ע''י צונן ופעם אחת השתמש בו בחם, הכלי חייב הגעלה דהוא בלוע כבר ע''י חם.

דעת רוב הראשונים

אלא שרוב הראשונים לא פסקו כך, הרי''ף, הרמב''ם, הר''ן והרשב''א בתשובה (ח''ג סימן רעט), פסקו דכל כלי הולכים בו אחר רוב שימושו, ולכן אם פעם אחת השתמשתי בכלי בחם וכל הפעמים בצונן אין צריך להכשיר את הכלי בהגעלה אלא סגי לו בשטיפה בעלמא, דרוב שימושו ע''י צונן. וכן ה''ה אם רוב שימוש הכלי היה ע''י חם ופעם אחת השתמשתי בו באש, אין צריך להכשירו בליבון, אלא סגי לו לפי מה שבלע ברוב שימושו, והכשרו בהגעלה.

דעת השו''ע

להלכה פסק השו''ע (בסימן תנא ס''ג) דכל כלי הולכים בו אחר רוב תשמישו, אמנם הרמ''א פסק להחמיר דאפילו אין רוב שימושו בחם או באש, הכשרו יהיה ע''פ מה שהשתמש בו, ואפילו פעם אחת השתמש בו ע''י אש הכלי חייב בליבון.

מהו רוב תשמישו

וכאן עלינו להבין לדעת השו''ע מהו רוב שימושו, וכי אם השתמשתי בכלי 49 פעמים בצונן ו-51 פעמים השתמשתי בו בחם אז הוא חייב בהגעלה, ואילו אם עשיתי להיפך דהיינו שהשתמשתי בכלי 49 פעמים בחם ו51 פעמים בצונן, אז הכשרו ע''י שטיפה, הרי זה צחוק לומר כן.

לא יתכן לומר כן

דאם נאמר כן, הרי לא יתכן שאדם שהשתמש בכלי ארבע פעמים בחם, וחייב להכשיר את הכלי ע''י הגעלה, ואין לו זמן להגעיל את הכלי, ימצא פתרון לעצמו, יקח את הכלי וישתמש בו חמש פעמים בצונן ואז רוב שימושו היה בצונן וממילא הכשרו ע''י שטיפה, וישטוף הכלי וכבר הכשירו לאכילה. וזה לא יתכן לומר כך.

דרך ויעוד הכלי יקבע את שימושו

אלא ודאי שמה שאמרו הכשר כלי אחר רוב תשמישו, אינו נמדד ע''פ מספר הפעמים שהאדם השתמש בכלי בחם או בקר, אלא יעוד ודרך הכלי הוא נחשב לרוב תשמישו, והדברים מבוארים ע''פ הר''ן בפסחים (ח:) שאומר שאם לקח ישראל מגוי כלים, כגון אם לקח סכין מגוי, ואין לנו ידיעה ברורה במה השתמש הגוי בסכין, שהרי יש אפשרות שהשתמש בו בקר ויש אפשרות שהשתמש בו בחם ויש אפשרות שהשתמש בו ע''ג האש ממש, וכיצד נגעיל אותו, אומר הר''ן נראה לי שצריך הגעלה, כיון שע''ג האש לא שכיח שהשתמש בו, אבל שכיח שחתך בו מאכל שבא מכלי ראשון, ולכן הסכין חייבת הגעלה, ואף שדרכו של אדם להשתמש בסכין רק בכלי שני כיון ששכיח שהשתמש בו גם בכלי ראשון, חייב הגעלה.

שכיחות קובעת

ולכאורה דבריו אינם מובנים, דאם הכשר כלי ממש לפי דרך שימושו בכלי, א''כ סגי בשטיפה שהרי דרכו בכלי שני, ומדוע נחשוש לכלי ראשון, ואם אנו חוששים לכל החששות, מדוע לא נחשוש שמא השתמש בו ע''ג האש, וא''כ הכלי חייב בליבון. אלא בהכרח לנו מדבריו שהולכים בכל כלי אחר היעוד של הכלי, וכיון שחלק מיעוד הכלי זה גם בכלי ראשון ושכיח הדבר שהשתמש בו בכלי ראשון, לכן חייב להגעיל את הסכין.

רוב תשמישו

וא''כ יוצא שכלי שהיעוד שלו להשתמש בחם, אע''פ שרוב פעמים השתמשתי בו בצונן הכלי חייב בהגעלה, וכן כלי שהיעוד שלו בחם, אע''פ שהשתמשתי בו באש כמה פעמים כיון שאין זה דרך וייעוד הכלי להשתמש בו באש, הכלי אינו חייב בליבון, אלא סגי לו בהגעלה. וזהו הדין שכל כלי הולכים בו אחר רוב תשמישו. ועיין בהרחבה בספר גדרי המועדים (ח''א פ''ו ס''ב).

לאן תלך הבליעה

ובאמת צריך להבין מהו הפירוש שכל כלי הולכים בו אחר רוב תשמישו, מדוע לא נאסור הכלי אפילו על בגלל פעם אחת שבלע ע''י האור, דהרי סו''ס הוא בלוע ע''י אש, ובליעה זו לא יוצאת לעולם ע''י הגעלה ומה יועיל רוב תשמישו.

הפך לטעם לפגם

אלא צריך לבאר, דזה פשוט דכל ההיתר שאמרינן בכל כלי הולכים אחר רוב תשמישו, מדובר רק לאחר שעבר מזמן בליעתו 24 שעות, ואז לאחר 24 שעות, הטעם הבלוע בכלי, הפך מטעם לשבח לטעם לפגם.

מהתורה אין חייב בהגעלה

בנוסף ידועים דברי הגמ' בע''ז (עה:) שמה שהתורה אמרה שכלי חייב בהגעלה זה דוקא באדם שרוצה להשתמש בכלי תוך 24 שעות מזמן בליעת הכלי, אבל אם עבר 24 שעות מזמן בליעת הכלי, מהתורה אין הכלי חייב הגעלה, כיון שכל איסור התורה בבליעת טעם זה רק בטעם לשבח אבל בטעם לפגם לא אסרה תורה.

חז''ל גזרו

אלא שבאו חכמים ואמרו דאף אם עבר 24 שעות מזמן בליעת הכלי, הכלי חייב בהגעלה, דכיון שחששו חז''ל שאם נתיר לאחר 24 שעות את השימוש בכלי ללא הגעלה, יבואו להשתמש בכלי אף תוך 24 שעות, ולכן אמרו דאף שהטעם פגום וכבר עבר 24 שעות הכלי חייב בהגעלה.

בדבר שאין דרך לא גזרו

אומר הבית דוד, (סי' ריב) לפי''ז מובן, דכל גזירת חכמים שלא להשתמש בכלי בלא הגעלה אף אם עבר 24 שעות מזמן בליעתו כ''ז דוקא בכלי שיעודו הוא לשימוש בחם או ע''ג האש וממילא חששו שמא יטעה וישתמש בו תוך 24 שעות שוב בחם, אבל כלי שרוב תשמישו הוא בקר או בחם לא גזרו חכמים הגעלה או ליבון, כיון שהכלי כבר נותן טעם לפגם ומהתורה זה מספיק ולא צריך לו עוד הכשר.

בלע באש הכשרו באש

ג. עוד הקדמה. כתוב כל אשר יבוא באש תעבירו באש. כלי שבלע ביבש ע''י האור בלא תיווך מים כמו בצק בתנור, חייב הכשר ע''י ליבון, אבל דבר שבלע ע''י מים כמו כל בישול חיובו בהגעלה.

יצאו ניצוצות

הגמ' (בסוף מסכת ע''ז) שאלה, כלי שחייב בליבון ע''י האש, עד היכן מלבנו, עונה הגמ' עד שתשיר קליפתו, ובירושלמי עד שיצאו ניצוצות. פסק השו''ע את דברי הבבלי והירושלמי, הכשר ע''י ליבון, היינו או עד שתשיר קליפתו או עד שיצאו ניצוצות.

שיצאו מאליהם ניצוצות

אומר האור זרוע, וז''ל, דרך הברזל להסיר קליפתו כשהוא חם, ולאו היינו שיסיר ע''י הפטיש אלא שמאליו הניצוצות ניתזים.

חום גבוה נגד התורה

היום אנשים חושבים שדין של ליבון זה עד שהכלי יהיה אדום, יש תנורים היום עם הגעלה עצמית, זה עשו הגוים כדי שיהיה קל לנקות את התנור, וע''י החום הגבוה כל השומנים שנדבקים בו סרים במהרה, ואומנם זה חום גבוה מאוד, אבל מנין לנו לחדש נגד התורה שאמרה עד שיצאו ניצוצות ולא ע''י פטיש אלא מאליהם, ונעזוב את התורה ונאמר שחום גבוה מאוד מספיק, מנין לנו, וכבר אמרנו שכל דיני הכשר כלים זה חידוש התורה ואיך נוסיף מדעתנו סברות על חידוש התורה.

עד שתתאדם

הנה הרמב''ם בהלכות שבת (פ''ט הל''ו) אומר המבשל את המתכת עד שתתאדם (גחלת) נקרא בישול. מצינו שיש מושג בתורה של אדום בכלי, ובכל אופן אמרו שליבון צריך עד שיצאו ניצוצות, סימן שהתורה רוצה דוקא שיצאו ניצוצות.

השרת הקליפה הכרחית

והנה הריב''א (מובא במרדכי סימן תתס) אומר, אדם שלקח סכין ומשתמש בה ע''ג האש, פעמים דסגי לה ע''י הגעלה, אם ישחיז את הסכין ועל ידי כך משיר את הקליפה ואז סגי בהגעלה. משמע בדבריו דלאחר שהשיר את הקליפה מחויב גם לעשות הגעלה כלומר השרת הקליפה היא מוכרחת במציאות. ולפי''ז מה יועיל לנו לומר שאם הכלי חם בחום גבוה מאוד הוי ליבון, והרי השרת הקליפה אין לנו היום. ואין עצה ואין תבונה נגד ה', מה שאמר לנו אלעזר הכהן בדיני הגעלה, יועיל, ומה שלא נאמר, לא יועיל. 

כלים מחוסמים לא פולטים כלל

נכון שהיום המציאות של הכלים לא נותנת שיצאו ניצוצות, זה נכון, פעם דיברתי עם אחד מהבד''ץ החשובים שאופים לפסח בתנורים שאופים בהם כל השנה חמץ, שאלתי אותו מה אתם עושים, הוא אומר לי זה נהיה אדום ע''י החום, אמרתי לו איפה כתוב בתורה אדום, כתוב על עשו בתורה שהוא היה אדום, אבל בדיני הגעלה איפה כתוב אדום בתורה, אלא שהכלים של היום הם מחוסמים כ''כ חזק, ואין להם ניצוצות, לכן המציאו שמספיק אדום, אמרתי לו אם הם מחוסמים כ''כ חזק אולי לא מועלת להם הגעלה דאולי אינו פולט בכלל, הרי זה סברה מול סברה, ואין ליבון כלל, הוא שמע אותי, קם והלך, לא היה לו מה להשיב.

היתרא בלע

ד. עוד בדיני איסור והיתר, יש היתרא בלע ויש איסורא בלע. אם הכלי בלע מאכל היתר אפילו ע''י האור, הכשרו יבוא ע''י הגעלה. אבל אם הכלי בלע מאכל איסור ע''י האור, הכשרו יבוא רק ע''י האור. ולכן סכין של גוי שהשתמש בה ע''י האור, הכשרה ע''י ליבון, ואילו סכין של קודשים ששימושה ע''ג האור הכשרה ע''י הגעלה. (ואין לנו את הזמן לבאר החילוק ביניהם, זה שיעור בפני עצמו).

מה שם החמץ

נחלקו הראשונים גבי חמץ בפסח. אותם כלים שבלועים בחמץ של כל השנה האם נחשב החמץ לאיסורא בלע והכשרם רק ע''י ליבון, או שמא החמץ נחשב להיתרא בלע, שהרי כל השנה החמץ מותר והכשרם סגי בהגעלה.

חמץ איסורא בלע

מרן בשו''ע (סימן תנג ס''ג) פסק להחמיר, חמץ בפסח חשיב איסורא בלע, דכיון שבלע חמץ, שם איסור עליו ואינו דומה לקודשים ששם היתר עליו, ולכן סכין שבלועה בחמץ שע''ג האור, חייבת בליבון. הרמ''א פסק להתיר בדיעבד.

אחר ההקדמות

אחר שראינו את ההקדמות בדיני הכשרת הכלים, מה צריך להכשיר וכיצד, נבוא לבאר את כלי המטבח כיצד יהיה הכשרם לפסח.

גביע של קידוש

כוסות וקערות שמשתמש בהם כל השנה בצונן, וכן גביע קידוש ששימושו בכל השנה ע''י צונן, הכשרו יבוא ע''י שטיפה בעלמא.

כלי זכוכית

כלי זכוכית, לדעת השו''ע (סימן תנא סכ''ו) כלי זכוכית אינם בולעים ומותרים בשטיפה בעלמא. ואילו לדעת הרמ''א כלי זכוכית בולעים ואינם פולטים ולכן אין להם הכשר לפסח.

סירים

סירים שבדרך כלל שימושם בכלי ראשון, צריכים הגעלה, אלא שצריך לנקות אותם היטיב במקום הידיות, ששם בדרך כלל מצטברים שומנים ולכלוך, ואלו מעכבים את הכשר ההגעלה, ולכן רק לאחר שינקה אותם היטיב או שישרוף את הלכלוך הדבוק שם יכול לעשות להם הגעלה ולהכשיר אותם לפסח.

סכינים

הכשר סכינים לפסח. אם השימוש בהם בכלי ראשון שיצאו מהאש, שם כלי ראשון עליהם ויעשה בהם הגעלה ע''י כלי ראשון, ירתיח מים ע''ג האש עד שיעלו רתיחות, יכניס את הסכינים לתוך הסיר, וימתין עד ששוב יעלו הרתיחות בסיר (שהרי הכנסת הכלים למים חמים מורידים קצת את הרתיחות), ומיד הסכינים הוכשרו לפסח.

תנורים

תנור ששימושו ע''י אש, הכשרו לכאורה בליבון, שהרי דרך לאפות בו ביבש לחמים חלות וכדו', ולכן הכשרם גם ע''י ליבון.

רוב תנור בבישול

שאל השואל מדוע צריך ליבון לתנור, והרי רוב תשמישו אינו אלא ע''י מים, שהרי אופים בו תפו''א עם רוטב ,ועופות עם רוטב, ודגים עם רוטב, וכל אלו שם בישול עליהם, שהרי כל דבר שבא בתיווך עם מים אין שמו אפיה, וא''כ רוב תשמישו של התנור בבישול, וסגי לו בהגעלה ומדוע צריך ליבון.

יעוד תנור לאפיה

יש שענו שזה חומרה שעושים בתנור, וזה אינו נכון. אלא שלפי מה שביארנו בהקדמה מובן, שהרי ודאי שם תנור הוא לאפיה, ודרך ויעוד התנור הוא לאפיה, וא''כ אף שלפי מספר הפעמים, בישול גובר על מספר פעמים של אפיה, אבל ודאי לא המספר קובע אלא היעוד של הכלי הוא קובע ולכן ודאי שתנור חייב בליבון.

הכשר התנור פשוט

האמת שבענין הכשר התנור, זה פשוט, יכול להדליק התנור בגובה של 150 מעלות למשך רבע שעה, ויעשה הכשרה עצמית לתנור, שהרי כל החשש לאסור התנור בפסח זה מכיון שבולע באדים, שהרי בימינו לא מדביקים פת בתנור, אלא הכל במגשים, א''כ התנור עצמו לא בולע ממש, אלא באדים, אבל כיון שתנור אינו בולע את האדים לכן גם חשש זה לא קיים ולכן הכשרו בקל ע''י הכשרה עצמית וגם זה לרווחא דמילתא.

האדים לא פוסלים את הטהור

מקור הדברים מצינו במשנה (פ''ה דמכשירין משנה י') שאם שם משקה חם טמא ומעליו שפך בכלי משקה חם טהור, והאדים של הטמא עולים אל המשקה הטהור שמעליו, המשקה למעלה נשאר טהור והמשקה למטה נשאר טמא.

האדים נתפסים רק בקר

שואל המשנה אחרונה איך אפשר לומר שהמשקה למעלה נשאר טהור והרי האדים הטמאים מלמטה עלו ישירות למשקה הטהור, ומדוע הטהור לא נאסר, אלא מבאר המשנה אחרונה, דדרך האדים להיתפס במקום קר, אבל כיון שהמשקה למעלה היה חם אין האדים נתפסים בו כלל.

אין האדים נתפסים בדפנות

אומר הישכיל עבדי, הוא הדין התנורים שלנו, כיון שהתנור הוא חם ודפנותיו חמים, האדים שיוצאים מן המאכל שע''ג המגש אינם נתפסים כלל בדפנות התנור, נמצא שהתנור מעולם לא בלע כלום.

מאכל חלבי ובשרי בתנור אחד

וכבר ביארנו לפי''ז את דברי הגמרא שאומרת שאם שם מאכל בשרי ומאכל חלבי בתנור אחד, וכל מאכל בכלי בפני עצמו, לכו''ע ריחא לאו מילתא, ומותר, דכיון ששניהם חמים אין האדים יכולים להעביר הבליעה ממאכל הבשרי למאכל החלבי. וכן נפסק בשו''ע יו''ד סי' קח.

האדים בורחים לבחוץ

והנה תעשו נסיון ותראו שכשתפתחו את התנור תוך כדי האפיה תראו שכל האדים בורחים לבחוץ (מי שיש לו משקפיים שם לב לזה שכל המשקפיים מתמלאים מיד אדים), והסיבה לכך מכיון שכל משך האפיה התנור מתמלא אדים, ואין לאותם אדים מקום להיתפס בתנור כיון שגם דפנותיו חמים מאוד, ממילא כשפותח את התנור כל האדים יוצאים מיד לבחוץ.

דפנות התנור יבשים לגמרי

והנה אם תפתחו את התנור תוך כדי אפיה, ותקנחו את דפנות התנור עם טישו תראו שדפנותיו יבשים לגמרי ולא נתפסים שם האדים כלל, ולפי''ז יוצא שהכשר התנור לפסח הוא ממש קל, כיון שאין התנור בולע כלל, ולרווחא דמילתא יעשה לו הכשר עצמי ע''י חום גבוה של 150 מעלות למשך 15 דקות.

אין בליעה מתחתית התנור

ומה שחששו שמא נפל חתיכת חמץ על תחתית התנור, אין לחשוש, כיון שאין מגשי התנור נוגעים כלל בתחתית התנור שהרי המגשים יושבים באמצע התנור, נמצא שהתנור כשר לפסח כמו שביארנו, והחמץ שנשאר בעין ודאי שנשרף ואינו חמץ.

הכשר המגשים

המגשים שבתנור א''א להכשירם כלל, שהרי הם בולעים ביבש, והכשרם רק ע''י ליבון, וכיון שאין ליבון בימינו שהרי לא יוצאים ניצוצות, א''כ אין הכשר למגשים של התנור, ולכן בפסח יצניעם ולא ישתמש בהם.

תבניות חד פעמי

כיצד יעשה, או שיקנה מגשים מיוחדים לפסח. או שישים בתנור תבניות חד פעמי, וכבר ביארנו שבוע שעבר שתבניות אלו אינם צריכים הכשר מיוחד לפסח.

הנחת תבניות ע''ג המגשים

מי שרוצה להשאיר את המגשים של התנור בתוך התנור ורק להניח עליהם תבניות חד פעמי, צריך להיזהר מאוד שלא יגיע מים לתחתית התבנית, שהרי מעשים בכל יום שאדם מניח את התבנית ע''ג השיש והשיש קצת רטוב וממילא כשיכניס את התבנית לתנור ע''ג המגשים של התנור נמצא שיש מים שמעבירים את הבליעה מהמגש אל התבנית וזה בולע חמץ בפסח.

יצפה את המגשים

לכן רצוי שלא להיכנס לבעיות וחששות אלו, אלא יעטוף את המגשים והרשתות של כל השנה בנייר כסף עבה (שודאי שלא יהיה בו חורים, ולא יקרע בפסח) ואז יכול להניח תבניות ח''פ על המגשים ללא חשש.

הכשר השיש

הכשר השיש לפסח. יש כמה סוגי שיש, יש שיש מסוג מסוים גרניט פורצליין, אין לו הכשר כלל, אבל כל השיש הרגיל שיש בבתים, זה קיסר או גרניט, להם יש הכשר ע''י עירוי מכלי ראשון.

מי שלא הכשיר את השיש

גם מי שלא הכשיר את השיש לפסח, לא עבר עבירה. ורק לחומרא אנו מכסים את השיש. שהרי יש כמה ספיקות שאין כלל חשש להשתמש בשיש גם בפסח. א. לא ברור שהאדם הניח חמץ חם ישירות על השיש. ב. אין ודאות שבפסח יניח את האוכל החם על השיש. ג. גם אם יניח מאכל חם על השיש, מי אמר שיניח בדיוק באותו מקום שהניח חמץ, שהרי הכלל של חם מקצתו חם כולו, נאמר רק במתכת אבל השיש הוא אבן ולא נאמר כלל זה.

אווירת פסח בבית

עם ישראל קדוש, עושה גם הגעלות וגם כיסויים, אבל צריך אדם לדעת מה ההלכה באמת, ואז אם יראה אדם שלא עשה כמותו, לא יחשוב עליו שהוא עושה איסור, אלא יאמר לבני ביתו שכל הכיסוי שעל השיש בפסח אחר ההגעלה זה רק לאווירת פסח אבל מעיקר הדין לא צריך.

הכשר האינדוקציה

בענין הכשר האינדוקציה לפסח. שמעתי מרבנים שביררו את העניין היטב והגיעו למסקנה שכל מערכות האינדוקציה כולם עשויים מזכוכית והוא הדין הכירים הקרמיות, הכל עשוי זכוכית. וכיון שלדעת מרן כל כל כלי זכוכית אינם בולעים כלל, לכן לא צריך להם הכשר, וסגי להם בשטיפה בעלמא, ואילו לדעת הרמ''א שסובר שכלי זכוכית בולעים ולא פולטים, צריך לשים כיסוי מיוחד לפסח ע''ג האינדוקציה.

רגילות להניח לחם על החצובה

הכיריים שלנו הפשוטות עם החצובות על הגז. אם יש רגילות להניח עליהם לחם או פיתה ושורף אותם, נמצא שבלעו ביבש ואין להם הכשר אלא ע''י אש ממש בליבון, ואין בימינו ליבון. לכן יעטוף אותם היטב בנייר כסף כדי שיוכל להשתמש בהם בפסח.

אם אין דרכו להניח פיתות

אבל אם אין רגילות להניח עליהם פיתות לשורפם, נמצא שכל בליעתם הוא ע''י הרוטב שגולש מן הסיר על החצובות, וכיון שחום האש שולט שם נמצא שכל מה שנשפך, מיד נשרף. וגם באותם כיריים גדולות שעל גביהם מונחים סירים גדולים מאוד, ואין האש שולטת במקום שנשפך, גם הם כשרים, כיון שאין דרך האדם להוציא מיד את הסיר כשהוא מעלה רתיחות, אלא מניח את הסיר על אש נמוכה עוד קצת זמן, וא''כ בנתיים הוי ליבון קל לאותו מאכל שנשפך שם.

הכשר החצובות

ולכן מי שרוצה להכשיר את החצובות, יכניס את החצובות לתנור על חום של 150 מעלות, למשך 15 דקות, וזה עשה ליבון קל והם כשרים. וכיון שקי''ל לפי המרדכי שהביא בשם רבינו אביגדור שליבון קל עדיף טפי מהגעלה א''כ עדיף לעשות הכשרה כנ''ל.

הכשר המיחם

מיחם של שבת כשר לפסח כמות שהוא. וגם אם הניח על גביו מלמעלה כמה פעמים בודדות מאפה כדי לחממו ונמצא שהוא בלע ביבש, בכל אופן לא חייב להכשירו, שהרי קי''ל שהולכים בכל כלי אחר רוב תשמישו וכיון שאין לו רגילות לחמם שם מאפים, אלא יעודו של הכלי למים חמים, לכן סגי בשטיפה בעלמא.

יצפה את המכסה

אבל אדם שיש לו רגילות בכל השנה להניח על גבי המיחם מאפים כדי לחממם, כיון שא''א להכשיר מה שבלע ביבש, לכן יצפה את המכסה בנייר כסף, והציפוי יהיה מבפנים ומבחוץ. ובכך מותר להשתמש בו בפסח. ולא חיישינן לבליעה שעוברת לכל המיחם, כיון שכאן יש נ''ט בר נ''ט בר נ''ט, ומותר לכתחילה, שהרי המאפה נתן טעם למכסה, המכסה נתן טעם למים, והמים נתנו טעם למיחם, והו''ל שלוש נותני טעם, ומותר.

הכשר מיני בר

מיני בר מותר לשימוש בפסח. ואף אם מערה מים בכל השנה ע''ג כוס עם קפה או דברים שיש בהם חמץ אין המיני בר נאסר בכך, כיון שכל האדים שעולים הם כלי שני, שהרי המיני בר הוא כלי ראשון, והמים שנכנסים לכלי הם כלי שני, וההאדים העולים משם זה מכלי שני,  ולכן אין המיני בר נפסל לפסח.

הכשר הפלטה

פלטה לפסח. מי שדרכו להניח על הפלטה ממש חלות בשבת, הפלטה צריכה ליבון, ולכן יצפה אותה בנייר כסך היטיב לאחר שניקה את כל מה שיש בעין ויכול להשתמש בה בפסח. אבל מי שאין לו רגילות ואין דרכו להניח לחם על הפלטה אין מועיל לערות עליה מים חמים כיון שהפלטה עצמה היא כלי ראשון ומה שנשפך עליה נחשב שבלע בכלי ראשון, והגעלה בכלי ראשון ממש אי אפשר לעשות לה, לפיכך יעשה לה ליבון קל שהוא עדיף מהגעלה כנ''ל, לכן ינקה אותה טוב וידליק אותה למשך כחצי שעה עד שברור לנו שבכל המקומות שבה הגיע החום ליד סולדת בו וזו הכשרה לפסח.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!