בסוף שבוע משותף, בלב ירושלים, התכנסו סטודנטיות למפגש חוויתי שכלל סעודות שבת, הרצאות ו"טיש" מסורתי | אפרת ברזל בטור אישי מספרת על שיתוף במסלול החיים הייחודי שלה וכיצד השיבה לשאלותיהן "שישאלו אותי כל שאלה בעולם. אישית, ומגזרית, פרטית, סודית, צבאית, ליבתית"
ואם את לא מתחברת דווקא בפורים לשמחה, ובפסח לא בדיוק מצליחה להכנס עמוק לכוחם של מיונים ונקיונות למרות שאת מנקה, מה תעשי? | אפרת ברזל בטור אישי על איסוף הכוחות הרוחניים של כל חג, גם אם לא מרגישים אותו במלואו והשימוש בהם במהלך השנה
אפרת ברזל בטור אישי מרגש על תופעת האמונה איתה חזרו החטופים משבי החמאס, מה ענתה לחברתה השמאלנית ששאלה בזלזול 'כאילו ה' הוא כתובת לחלשים?' ומאיזה חומר מורכב 95% מהעולם? עפ"י מחקרים מדעיים
אפרת ברזל בטור אישי על מסע לגילוי משמעותן העמוקה של המילים בתפילה "הן תמיד היו מונחות שם בסידור, תמיד באותו מקום בטוח, אבל את לא שמת לב אליהן. עד שמילה מחליטה להציק לך בתשומת לב חיובית"
"מוכנה לבוא לעזור לכן בנות שלי - ולשמור על הנכדים, רק תעשו לי טובה לכו להיות קצת אתכן" אפרת ברזל בטור אישי על חשיבות הזמן שלנו הנשים עם עצמנו, על הצורך שלנו להשקיע בעצמנו ולמצוא זמן איכות ורשימה ספונטנית של רעיונות על איך לעשות את זה
אחת שאלתי - תשאלו את הטבע הוא מכיר את כל השאלות שלנו ומחזיק בתוכו - גם את כל התשובות. מי שלא מביט - מפסיד | טורה של אפרת ברזל
"לא רוצה להיות השוייגערית הזו שבאה אל הנשואים והם מסדרים לכבודה את הבית. רוצה להיות השוויגערית הזו שמשאירים מולה את הבלגן - לראווה. אני אתן לכם רשימה אחרת של איך לרצות אותי. למשל לדעת שאתם לומדים - אחת את לב השני" // טורה של אפרת ברזל
אפרת ברזל בטור אישי מרגש עד דמעות על מסע האמונה והחוסן של אגם ברגר ששוחררה אתמול משבי החמאס "הרגישה את אמא, נשמה את התפילות של כולנו, וקיבלה כוח מכל מצווה שעשינו בפומבי או בחדרי חדרים לשמירה"
איך זה יכול להיות שאנשים מקפידים על קלה כבחמורה - אבל אחרי שהבן או הבת שלהם חוזרים מפגישת שידוך, הם לא מועילים לעדכן // אפרת ברזל בטור אישי חושפת תופעה מטרידה של אלו שלא טורחים לעדכן לאחר פגישה ופונה בקריאה לכל העוסקים בתחום השידוכים "גלו רגישות"
אל תמהרו להתחתן גם עם דתיים מבית, אם מציעים לכם אותם כסוג א' בכזו קלות. אקסיומות שהיו פעם נכונות כשהעולם עוד התלהב מ- טרופית // אפרת ברזל בטור אישי על שאלת השאלות האם בעלי תשובה הם סוג ב' בשידוכים? לא בטוח
מה הקשר בין איך שהאדם חי פה לאיך שהוא ממשיך שם? אפרת ברזל בטור אישי ומצמרר על הבחורה שאני (שיינא) קולר שנפטרה השבוע ועל שמחה בלתי מוסברת שרק היא יכולה לשדר, משם | מה היה בה שגרם לרופאה אחת אנטי דת ונגד חרדים, להתחבר אליה ולשאול את עצמה "מה זה, מה יש להם החרדים האלה, איך אמונה פועלת?"
למה הרב שך ניקה בעצמו את שאריות הצ'ולנט שנשפכו על הפלטה עם ברזלית? איך הרב שך ביקר את אשתו בתל השומר? ולמה הוא עמד בתור במכולת? | אפרת ברזל בתאור על מפגש משמעותי שהיה לה עם הרבנית ברגמן ע"ה, כמה חודשים לפני פטירתה. הסיפורים המרתקים על הרב שך, נתינה ללא גבול וענווה אמיתית
עם השנים אגרת לך תובנות. זהו, הן שלך. הן עוזרות לך לחיות. איפה כל התובנות שהן שלי- אבל עדיין לא הגיעו אלי. אלה שצועקות לי לאאא לא ככה - אבל אני לא יכולה לשמוע אותן // טורה של אפרת ברזל
אישה - חייבת לפרסם את הניסים הקטנים שלה. זאת בריאות נפשית של בנות ישראל. תנו לנו במה ונפרסם לכם את כל מה שקרה לנו // תורה של אפרת ברזל
זה היה מהיר ובלתי נתפס, נערה שמחה ויצירתית, רבקי ורמברנד ע"ה מכיתה ח'1 שנפטרה בבית החולים, מה עשו ההורים שלה, ברגעים אחרי מותה? | אפרת ברזל בטור אישי על חוויות של שמחה, התרגשות ועצב לנוכח פטירתה של תלמידה צעירה. ההתמודדות עם האובדן, השאלות הקשות שעולות בעקבות האירוע. והשיר המצמרר שכתבה רבקי לפני פטירתה
"מתחשק לי הכי לדעת מי זה האיש הזה ומתי, שאיבד יומן קטן שנשאר על גדר ירושלמית מאבן וחיכה בדיוק לי, כדי שאציץ בו ואדע מתי מברכים את הזמן של עכשיו" // אפרת ברזל בטור המשך על סינכרוניות וסרנדיפיטי, הפעם עם אירוע אישי והשגחה פרטית
גם אם נקרא לזה "סרנדיפיטי" גם אם נקרא לזה "סינכרוניות"- זאת עוצמת ה-"רק מה'" אין מקרה בעולם כלל. אפילו יונג הפסיכונאלטיקאי הסכים לגעת בזה. "יו איזה קטע בדיוק דיברנו על זה" // טורה של אפרת ברזל
"עם כל כבודן של השמחות הגדולות, אנחנו חיות איסופים של שמחות קטנות. רגעי תובנות" // אפרת ברזל בטור אישי על עשרות שמחות קטנות שמתרחשות מידי יום ומסע פנימי של חיפוש אחר משמעות והערכת הרגעים הפשוטים בחיים
"תני לי להיות העפר שלך" - כמו שחז"ל אומרים בתפילה, לא בקטע של נדרסת וקטנה אלא בכוונת אדמה מגדלת ובונה, תמיכה יציבה ופורייה // טורה של אפרת ברזל על ההבטחה להיות קרקע יציבה לחברתה שהתייתמה בילדותה
למה? למה דווקא רגעי האושר שלנו זוכים לפחות תשומת לב אצלנו. למה עד שהגענו אליהם במאמץ, הם מוחלפים מיד בדאגה לדבר הבא / אפרת ברזל בטור אישי על השאיפה שלנו להצלחה. אך מה קורה כשאנו משיגות מה שרצינו? האם האושר המיוחל מגיע? או שמא אנו מוצאות את עצמנו מחפשות את ההישג הבא?
