תל אביב 27° באר שבע 28° חיפה 28° ירושלים 27°
כ' אדר א' התשפ"ד
29.02.2024
איזה משא ומתן אסור

הלכה שבועית: משנכנס אב - באלו שמחות צריך למעט

הלכה שבועית בעניין מיעוט שמחה והחלפת הבגדים בתשעת הימים מהגאון הגדול הרב שבתי לוי, ראש מוסדות הליכות משה ורב שכונת רמת אהרן, השיעור נמסר מידי שבת ברחוב רבינוב 7 שעתיים לפני השקיעה

הלכה שבועית: משנכנס אב - באלו שמחות צריך למעט
צילום מסך עלון שבועי צילום: באדיבות המצלם

משנכנס אב – באלו שמחות צריך למעט

ממעטין בעסקיהם

ימים אלו ימי בין המצרים, עיקרי ההלכות הן יותר מר"ח אב ועד לתשעה באב. כתוב משנכנס אב ממעטין בשמחה. הגמ' ביבמות (מג.) אומרת קודם זמן זה העם ממעטין בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע וכו', דהיינו קודם תשעה באב מר"ח ממעטין בדברים. ולא פירשה הגמ' האם כל משא ומתן וכל בניה ונטיעה אסורים בתשעת הימים או רק של שמחה מיוחדת.

ממעטין בבנין של שמחה

הגמ' בתענית (יד:) אומרת הגיעו זמן הגשמים ולא ירדו גשמים, התענו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה. מבארת הגמ' ממעטין בבנין – בנין של שמחה זהו בית חתנות. היו מכינים בנין לבית משתה מיוחד שבו נמצאים במשך שבעה ימים החתן הכלה והשושבינין. וזה נקרא בנין של שמחה, ושם השמחה גדולה מאוד, כמו שרואים כשנמצאים בימינו יחד כל המשפחה בשבת חתן שהשמחה גדולה כשכולם יחד.

שבע ברכות בבית החתנות

ובאמת מדין זה נובע מה שפסק השו"ע דברכת שבע ברכות אפשר לברך רק בבית חתנות ששם שיא השמחה אבל כשאינו בבית חתנות לא יברך שבע ברכות. באחרונים דנו איך מברכים בימינו שבע ברכות אע"פ שאינו בית חתנות ואין כאן המקום להאריך. עכ"פ בית חתנות הוא מקום של שמחה ולא סתם בנין. ולכן ממעטין בבנין של שמחה בדוקא.

נטיעה של שמחה אסורה

כמו כן פירשה הגמ' איזה נטיעה של שמחה אסורה – אבורנקי של מלכים, שכשנולד בן למלך נוטעים לו עץ, וכשגודל הבן, בונים לו כסא מאותו העץ שנטעו לו, וא"כ נטיעה זו היא נטיעה של שמחה, ועליה אמרו למעט בנטיעה של שמחה. ולא סתם נטיעת עץ שמותרת.

דין תשעת הימים כדין תענית

אומר הירושלמי הדין שראינו בתענית שאם לא ירדו גשמים ממעטין בבנין ונטיעה דווקא של שמחה, ה"ה חובת מיעוט שמחה בתשעת הימים  זהו דוקא בבנין ונטיעה של שמחה. אמנם הבבלי שאמר בתענית לא לבנות ולנטוע ופירשה הגמ' דווקא של שמחה, משמע שזהו דוקא בתענית, אבל גבי תשעת הימים לא התפרש איזה בנין ונטיעה אסורים, וע"ז נח' הראשונים מהו ממעטין בשמחה.

ימים אלו אסורים כאבל

בטור (תקנא' ס''ב) פירש צריך למעט שמחה משנכנס אב דהיינו בנין, כל בנין אסור. משא ומתן כל משא ומתן אסור. דכיוון שדינים אלו משום אבלות ואבל אסור בהכל לגמרי, ה"ה אנו בתשעת הימים אסורים בכל דבר לגמרי, ולכן כל משא ומתן של הרווחה שאינו בגדר דבר האבד אסור מר"ח אב, וא"כ כל חנויות מסחר בגדים וכדו' מלבד של אוכל צריכים לסגור כל תשעת הימים.

ממעטין במשא ומתן של שמחה

תוס' והרא"ש אומרים מה שאסרו בתענית בענין ירידת גשמים שצריך למעט דווקא בנין ונטיעה של שמחה, ה"ה בתשעת הימים, כל משא ומתן של שמחה וכל בנין של שמחה אסור, ושאר בנין שאינו של שמחה או משא ומתן שאינם של שמחה מותרים.

להרווחה אסור לתיקון מותר

הר"ן אומר לאו דווקא בניין של שמחה אסור, אלא כל דבר שבא להרווחה לאדם אסור. כגון אדם שיש לו דירה 120 מטר ומספיק לו המקום, וכעת רוצה להגדיל הבית שיהיה לו שתי מפלסים מפלס אחד סלון ענק, ובקומה שניה חדרי שינה, זה ודאי נקרא מותרות והרווחה בעלמא, דבר כזה מותר לעשות בכל השנה למי שיש לו מיותר, אבל מר"ח אב ועד תשעה באב ממעטין בשמחה, דהיינו כל דבר שבא להרווחה תמעט בו. וכל שעושה להרווחה דינו כדין בנין של שמחה כבית חתנות ואסור. וכ"כ הרמב"ם כדב' הר"ן.

ציור וכיור אסור

השו"ע (סימן תקנ"א ס"ב) פוסק כדעת הר"ן והרמב"ם, דמר"ח אב ועד התענית ממעטין במשא ומתן של שמחה, כגון בית חתנות לבנו או בניין של ציור וכיור ונטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים או מיני וכו'. ומדויק בדבריו שהוסיף ענין ציור וכיור הוי הוספת יופי לבית, כגון אדם שמוסיף קרניזים בתקרה שזה לא דבר הכרחי אלא להרווחה בעלמא הוי דינו כבית חתנות של שמחה וכל אלו אסורים בתשעת הימים.

כותלו גוהה מותר לסותרו ולבנותו

אומר הירושלמי, הדא תאמר אומר ריב"ל בנין של שמחה אסור, אבל כותלו גוהה סותרו ובונהו. ומהו גוהה, ודאי דלא מדובר בכותל הגובל בסכנת נפשות מחשש לנפילה, דא"כ פשיטא שמותר לסותרו ולבנותו. אלא כותלו גוהה כגון בנין שקיים כבר ומיועד להרווחה לאדם, אלא שיש בו איזו תקלה ביפוי של הכותל, בזה אמרינן סותרו ובונהו, שיהיה קיים יפה וטוב ללא תקלות, ואע"פ שזה בנוי רק להרווחה מותר. דלא אסרנו אלא בניין של שמחה חדש שרוצה להתחיל ולבנות, אבל בנוי כבר ורוצה לתקנו אפי' להרווחה מותר. שמואל חולק וסובר שמותר לתקן כותלו גוהה במקום ההכרחי לאדם אבל במקום המיועד להרווחה אסור לתקנו. ופסקו הלכה כריב"ל שכל תיקון בהרווחה קיימת מותר לתקנה.

הוספת חדר בבית להרווחה

לדוגמא אדם שיש לו דירה ורוצה להוסיף בה עוד חדר. תלוי הדבר מה כוונתו. אם רוצה להוסיף עוד חדר בבית להרווחה, שיהיה לכל ילד חדר בבית, זה אסור מר"ח אב ועד התענית, דכל להרווחה אסור.

צביעת הבית לשינוי הגוון

וכן אם ביתו צבוע יפה ומתוקן טוב, ורוצה האדם לשנות את צבע הקירות בחדר, מצבע לבן לצבע שמנת או לצבע אפור, מעשה זה הינו להרווחה כמו ציור וכיור דאע"פ שלא בונה, זה אסור, דכל להרווחה אסור.

קלקול בהרווחה

אבל אם כבר בנה בית ענק להרווחה 200 מטר, ובאחד מתשעת הימים רואה קלקול בצבע או בקיר ורוצה לתקנו, דינו כדין כותלו גוהה, והלכה כריב"ל דכל שמתקן הקיים מותר, וכל האיסור בהרווחה זה רק להוסיף או לגוון כגון הוספת קרניזים דהוי בכלל שמחה ואסור.

לא כל צביעה אסורה

ישנם אחרונים שכותבים בכל מיני קונטרסים שיוצאים בימים אלו, בדיני צביעת הבית בתשעת הימים וכותבים לאסור ללא חילוק. ואינו נכון, דצריך להבחין למה עושה כן, האם לתיקון שמותר, או להרווחה סתם שאסור, שזו שמחה האסורה.

תמיהה על מנהג העולם

האחרונים שואלים (הב"ח) דלפי פסק זה דכל שאינו לתיקון אלא להרווחה אסור, א"כ כל משא ומתן שבא להרווחה האיך מותר, בשלמא אדם שלא גומר את החודש וכל עבודתו כדי לכסות את חובותיו, ניחא שיכול להמשיך לעבוד בימים אלו. אבל אדם רגיל שעובד להרווחה, אסור במשא ומתן בכל תשעת הימים. ועל מה סומכים כל העסקים שמתירים.

הוצאות מרובות

כדי להליץ על מנהג העולם צרפו כמה היתרים. א. סמכו על הרא"ש שרק משא ומתן של שמחה אסור אבל הרווחה סתם שאינו בית חתנות מותר. ב. מכיוון שההוצאות שיש לבעלי העסקים על החנות הם גדולות, ואם החנות תסגר בכל תשעת הימים הם ימשיכו לשלם ארנונה וימשיכו לשלם שכירות, ומלבד זאת שהיום כולם בוכים וכולם אומרים המצב קשה, וא"כ לא שייך הרווחה בבעלי העסקים, וא"כ כולם עובדים כדי שלא ינזקו ולא כדי להרוויח, וע"ז סומכים העולם להמשיך לעבוד בכל תשעת הימים.

 

קדוש יאמר לו

אבל באמת מי שיודע שמצבו טוב ויש באפשרותו לוותר על העבודה באותם ימים ולסגור את עסקיו אע"פ שממשיך לשלם ארנונה ושכירות, "קדוש יאמר לו".

 

מבצעים לכבוד שלשת השבועות

היותר תמוה על אותם בעלי עסקים שכותבים על החנות בגדול מבצעים 1+1, דבר האבד, ויש היותר גרועים שכותבים מבצעים "לכבוד שלושת השבועות" כאילו הגיע חג. ובשלמא הלקוחות שרואים מבצעים מותר להם לקנות דבאמת בשבילם הוי דבר האבד, אבל המוכרים איך כותבים דבר האבד. ולכן הליצו עליהם דלפי מצבם וההוצאות וכו' מותר. אבל ''קדוש יאמר'' לאדם שסוגר העסקים בימים אלו, ומשנכנס אב ממעטין במשא ומתן.

 

בעל עסק אינו בגדר דבר האבד

נבהיר שדבר האבד שונה מגדר הרווחה, כגון בעל חנות שעשה מבצע מיוחד לשלושת השבועות ומוכר בגדים בזול. ובעל חנות אחר רוצה לקנות ממוצר זה בטענה שאם לא יקנה עכשיו יצטרך לקנות לאחמ"כ ביוקר, אדם כזה לא יכנס תחת הגדרה של דבר האבד אלא בהגדרה של מניעת רווח, וזה אסור בתשעת הימים. דבשלמא לקוח שרוצה לקנות מאותו מבצע הוי ביטול הכיס ולא עושה בשביל עסקיו אלא לעצמו, ואם יקנה לאחר המבצע יצטרך לשלם כפול במחיר ובשבילו הוי דבר האבד ומותר.

 

החלפת בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב

 

מגבות ומצעות המיטה

אומרת הגמ' בטלי קצרי דבי רב. שהכובסים היו בטלים כל אותו שבוע שחל בו ט' באב ולא עבדו כלל. אומר הרמב"ן שגם מגבות וסדינים אסורים בכיבוס בשבוע שחל בו ט' באב. ולמד דינו מכך שהכובסים היו בטלים לגמרי, משמע שאף מגבות ומצעות המיטה אסורים בכיבוס. מוסיף הרמב"ן ואפי' מכובסין אסור ללבוש, ולא הביא ראיה מדוע פסק כך.

 

הכנת הבגדים

אומר הבן איש חי אם רוצה האדם להחליף את בגדיו בימים אלו שחם מאוד, יכין בגדיו בשבוע שקודם ט' באב, ואיך יכין – ע"י לבישה, עד כדי שילבש ויחשב הבגד לאינו מכובס. ולכן אם רחץ גופו וכולו מבושם ויושב במזגן וילבש הבגדים כדי להכין לשבוע האסור, יתכן שהבגד יהיה יותר טוב ממכובס דגם קיבל ריח טוב מגופו, ולא יועיל הכנה זו.

 

הבגד סופג חום הגוף

אלא צריך האדם להכין בגדיו כדי שכשילבש את הבגד שוב בשבוע שחל בו ט' באב, ירגיש שהבגד אינו בגד שעבר כיבוס, שהרי אדם שלובש בגד מכובס הוא מרגיש שהבגד מכובס ונקי מהארון אבל אם לבש ופשט ושוב לובש כבר ספג הבגד את חום הגוף, וכשילבש שוב לא יהנה מהבגד כמו בגד מכובס מהארון.

 

חצי שעה לבגד

ולכן אם אדם ילבש את בגדיו למשך חצי שעה, כבר סופג הבגד את חום הגוף, והבגד יחשב לאינו מכובס, וזה נקרא בגד מוכן שיכול ללובשו בשבוע שחל בו ט' באב האסור בכיבוס או בלבישת בגדים מכובסים. וכך יעשה האדם בכל חצי שעה יחליף עוד סט בגדים, כדי שיהיה לו מוכן למשך כל השבוע שחל בו ט' באב.

 

אפשר בפחות מחצי שעה

אדם שאין לו זמן של משך חצי שעה כדי להכין בגדיו, יכול ללבוש הבגדים למשך זמן יותר קצר ובתנאי שיעשה פעולות, ובכך יזיע מעט, ועי"כ חום הגוף יורגש בבגד יותר מהר, וכשילבש הבגד פעם נוספת ירגיש שהבגד אינו מכובס כחדש.

 

בגדי הלבנים בכלל האיסור

הבן איש חי אומר יש להכין מכל פרטי הלבוש בשבוע שקודם ט' באב, חולצות, לבנים וגרביים. בקיצורי הלכות מכל מיני בתי הוראה ומוצי''ם, כותבים שבגדי הלבנים אינם בכלל איסור לבישת בגד מכובס בשבוע שחל בו ט' באב והביאו ראיה מדברי המשנ''ב ומדברי המג''א שהדבר מותר, דכל בגד זיעה אינו חייב בהכנה, וכל האיסור הוא בבגד סתם שאדם מתכבד בו, אבל בגד זיעה שאינו מיועד כדי להתכבד בו אלא לזיעה ל''צ להכין, ורצו להקל ולהתיר אף באבל שיכול להחליף בשבעת ימי אבלותו את בגדי הזיעה.

 

שבת חזון

האחרונים הביאו מקור לדבריהם מדברי המשנ''ב ומקורו במג''א, הרמ''א (בסימן תקנא ס''א) אומר נוהגים שלא מחליפים בגדים מר''ח אב, ואפי' בשבת חזון נשארים בבגדי חול ולא מחליפים לבגדי שבת. ומוסיף הרמ''א ואם יש ברית מילה בימים אלו שבין ר''ח אב ועד ט' באב נוהגים שהמוהל ובעל הברית ואבי הבן לובשים בגדי שבת.

 

פגישות בימים אלו

ובאמת שלמדנו בישיבות אצל האשכנזים והיתה בעיה לאלו שבשידוכים שהיו רוצים לצאת לפגישות בימים אלו, ולא היו לובשים בגדי שבת לפגישה אלא בבגדי חול רגילים, כיון שרק בעל ברית ומוהל מותרים. כך שיטת הרמ''א.

 

הכותנות בגד זיעה

ומוסיף הרמ''א מה שמותר להחליף בשבת חזון 'כי אם הכותנות בלבד'. מבאר המשנ''ב למה הכותנות מותר להחליף כיון שאינו לובשם אלא מפני הזיעה ולכן מותר. ומטעם זה אומר המשנ''ב מותר להחליף הגרביים ג''כ. מכאן האחרונים למדו להוכיח מדברי המשנ''ב דבגד זיעה מותר. ומה לי שבת ומה לי חול, כל ט' הימים מותר, כיון שבגד זיעה אינו בגד ולכן מותר.

 

אבלות בפרהסיא

מי שיקרא את מקור ההלכה יראה שלימוד זה אינו נכון כלל. דמקור לדברים אלו מובאים במטה משה בשם המהרש"ל שדן במנהג העולם שלא מחליפים הבגדים בשבת חזון ואילו הכותנות כן מחליפים. ומביא טעמים למנהג זה. טעם א. שאין אבלות בפרהסיא בשבת. דבגדים של כבוד לאדם אסור להחליף דהא אף אם ישאר בבגדי חול לא יראה באבלות, דרבים אין להם בגד לשבת, וא"כ לא ישימו לב ולא יחשב לאבלות בפרהסיא. אבל הכותנות מחליפים בשבת, דאין עני שבישראל שלא מחליף לשבת, ואם ישאר עם כותנות החול בשבת הוי אבלות בפרהסיא. וע"כ נהגו להחליף הכתונת בשבת. (וצריך לומר שהכתונת שלהם היתה נראית לעין אע"פ שזה בגד פנימי ושל זיעה, דהא אם אינו נראה מה שייך אבלות בפרהסיא).

 

מלבוש של זיעה

טעם נוסף הביא למנהג העולם, מכיוון שמלבוש זה אינו לכבוד אלא בגד של זיעה ולכן מותר. ומטעם זה אומר המשנ"ב מה שהתירו בשבת חזון להחליף הבגד הפנימי הוא מכיוון שלכבוד שבת הוא, מותר להחליף בגד של זיעה. אבל בשאר ימים מנין לנו להתיר זאת.

 

משום כבוד הבריות

וידועים הדברים שהביאו הפתחי תשובה והלחמי תודה ביו"ד הלכ' אבלות, אבל אסור להחליף שום בגד אא"כ הזיע ברמה שאינו יכול לסבול יותר, או משום כבוד הבריות. דהא כל האיסור משום תענוג ושמחה אבל אם עושה כן כדי לכבד את הבריות ולא משום תענוג מותר.

 

נתלכלכו ידיו בתשעה באב

כן ה"ה באבל שנשפך לו על החולצה אוכל ואינו כבוד הבריות להישאר בחולצה מלוכלכת, מותר לו להחליף בגדיו, דאין כוונתו משום תענוג. וכן מי שנתלכלכו ידיו בט' באב, מותר לו לשטוף ידיו, דאינו עושה משום תענוג, ואפי' נתלכלכו בגדיו בט' באב, מותר לו להחליף הבגדים, אם עושה כן משום כבוד הבריות ולא משום תענוג.

 

להלכה האיסור בכל בגדיו

אבל לגבי לבנים שהתרנו, זה דווקא בשבת חזון שהתירו משני טעמים, אבל בחול מאיזו סיבה נתיר, ולכן להלכה צריך להכין גם בגדי הלבנים וכן הגרביים כמו כל שאר בגדי כבוד.

 

פסק השו'''ע

השו"ע (בסימן תקנ"א ס"ג) אומר, שבוע שחל בו ט' באב אסורין לספר ולכבס, ואפי' אינו רוצה ללבוש עתה אלא להניח לאחר ט' באב אסור. ואפי' אין לו אלא חלוק אחד אסור, וכן המכובסים מקודם, בין ללבוש בין להציע בהן המיטה. ואפי' מטפחות הידיים והשולחן אסור.

 

ספק בדברי השו''ע

ויש לעיין טובא בדברי השו''ע שסיים ואפילו מטפחות הידיים והשולחן אסור, האם איסור זה חוזר על הכיבוס דאסור לכבסם למרות שבחוה''מ מותר, או שחוזר גם על השתמשות במטפחות הידיים והשולחן המכובסין קודם, כלומר גם אותם צריך להכין.

 

הרמב''ן לא הביא ראיה

באמת הרמב"ן שפסק לאסור להחליף אף מטפחות הידיים פסק דבריו מכך שבטלי קצרי דבי רב. אלא שהראיה מהכובסין שהיו בטלין היא רק לגבי לכבס ממש, שגם מגבות אסורין בכיבוס אבל לנגב במגבות שעברו כבר כביסה, מנין לנו לאסור.

 

שונה דין מגבות משאר בגדים

ובקצרה נבאר שמגבות הדיים אינם צריכים הכנה. ואע"פ שכל שאר בגדים בעו הכנה, המגבות לא חייבים בהכנה, ומותר לנגב הידיים במגבות מכובסות ללא הכנה. ונבאר, שהרי כל האיסור בלבישת בגד מכובס מכיוון שגורם לאדם עונג ושמחה וע"כ אסרנו בימים אלו. ולכן מצעות המיטה אסרו בזמנם מכיוון שהיו ישנים ערומים, וא"כ הגוף מרגיש את העונג של הכיבוס. וכן היום, אדם שישן על כרית מרגיש בפניו את העונג של כרית מכובסת, וע"כ אסור. אבל מטפחות הידיים, שאין האדם מתעטף או לובש המגבת, אלא מנגב ידיו והולך לו, בזה אסור רק הכיבוס כמ''ש הרמב''ם מקצרי דבי רב, אבל המכובסין מקודם אין מקור לאסור.

 

דיוק הדברים בבן איש חי

ודין זה מוכח מדברי הבן איש חי שכותב על כל הבגדים שצריך להכין כל בגד שנהנה בו אבל מטפחות הידיים אסור לכבס. ולכאורה אם גם מטפחות הידיים חייב בהכנה מדוע שינה בהם וכתב אסור לכבס. מוכח דשונה מטפחות הידיים שאינם מלבוש. וע"כ מגבות הידיים ושאר דברים שאין הגוף נהנה בדרך מלבוש אינו חייב בהכנה. וכן מנהג העולם. וכן ה"ה באבל.

 

להורדת כל העלונים של הרב בקבצי PDF לחצו כאן >>

הרב שבתי לוי הלכות תשעת הימים הלכה שבועית

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.writer }} | {{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.writer }} | {{ reply.date_parsed }}
טען עוד